עברו של שנים ללא הסתדרות, ואנו, החניכים שגדלנו הרגשנו בחוסר הקן, החלטנו להקימו מחדש ולקשור קשרים עם התנועה הארצית. אנו, קבוצת הצעירים: האחים ויצק והניעק פרנקל, מנדק גולדשר, קילשטוק, שטרוכלץ ואחרים יחד עם קבוצה מבוגרת יותר: רלה הרציגר (כעת בישראל) דורקה המפל (ניספתה) אדלה סנדישב־טלר, ריבה פפר־טבצ׳־ניק, משה בוים, שיינדל רוטנברג־אילן (ארבעתם בישראל) ועוד, הצלחנו לארגן קבוצה ניכרת של נוער לומד ועובד, ולאחר מאמצים גדולים התחלנו בעבודה סדירה בהדרכתנו. עלה בידנו גם לקבל מעון לקן בביתו החדש של חיים שיין המנוח ברחוב מאלאכובסקאגו. העבודה נתחדשה ואף לקחנו חלק בפעולות החבל שאורגנו מטעם ההנהגה המחוזית, שמקום מושבה היד, מתחילה בקאלץ ואחר כך בצ׳אנסטוכוב. זכורני, שפעלו אז בגלילנו מטעם ההנהגה הראשית בוארשה קובה רוזנברג (ניצל, עלה לארץ, עבד כרופא בקופ״ח ומת בדמי ימיו) וחילק גרינברג. הפגישה המחוזית הראשונה שנתארגנה על־ידי ארטק פרישמן מקאלץ, נתקיימה בדירת הגימנסיה היהודית בהשתתפות הקן הבנדינאי. הפגישה הזאת שימשה דחיפה להתפתחות נוספת של הסתדרותנו.

כאלה היו פני הדברים עד לאחר הועידה העולמית של "השומר הצעיר" בורוטקי. שלחנו שני צירים למועצת התנועה בוארשה, שנתקיימה לשם מסירת דין־וחשבון על החלטות הועידה העולמית, שהעיקריות ביניהן היו: הגדרה סוציאליסטית, הגשמה חלוצית על־ידי עליה לארץ־ישראל וחיי הקיבוץ. מרדכי המפל / הסתדרות "השחר" •י■ יזמת מפלגת ״צעירי־ציוך בבנדין נוסדה בשנת 1918 הסתדרות ^יי צעירים "השחר", שמטרתה היתה לחנך את חבריה ברוח לאומית. מפלגת "צעירי־ציון" העמידה לרשות "השחר", לשם הדרכתו וכיוונו, את מיטב חבריה: משה קמינר ז״ל, בחור משכיל, שמת בצעירותו ז אהרן המפל ז״ל, שפעילותו החברתית היתד, ניכרת בעיר במשך עשרות בשנים עד לשואה! דוד ז י ט מ ן ז״ל, בעל כשרונות ספרותיים, אך גם הוא קיפח חייו בהיותו צעיר! מאיר גוזשלני (גולני), (כעת בישראל), משה לייב ק ו ז ל ו ב ס ק י המתגורר באמריקה ודוד ליאור (ישראל) ועוד. עם קום מפלגת העבודה הציונית "התאחדות" בועידת פראג בשנת 1920, כתוצאה מאיחוד "צעירי־ציון" עם "הפועל־הצעיר", נחלשה המפלגה בבנדין, כי עבר עליה משבר ארגוני ורעיוני ואף פילוג שנתן את סימניו גם ב״השחר", אולם חברי האגודה הזאת לא נתפזרו, אלא התארגנו מחדש, מבלי לוותר על שמם הקודם, והגדירו את עצמם כהסתדרות בלתי־תלוייה. הציונים הכלליים שלא היה להם אז נוער מאורגן משלהם,

קיוו להבנות מ״השחר" והעמידו לרשותם את מעונם ושרותיהם אחרים, בבית ישעיה הנדל ארליך, רחוב קולונטאיא ללא כל כאשר חזרו שליחינו מהמועצה ומסרו לקן את החלטות הועידה העולמית, נתעוררו ויכוחים סוערים, שהביאו למשבר רציני בקן ואף לפילוגו. השוללים את החלטות הועידה העולמית נימקו את התנגדותם בכך, שאי־אפשר לקבל את חיי הקיבוץ כדרך יחידה להגשמה וכן עלולה ההגדרה הסוציאליסטית להביא את התנועה לאורינטאציה קומוניסטית. חלוקי־דעות אלה גרמו לפילוג בקן. חלק מחבריו עזבוהו והצטרפו אחר כך ל״השומר הלאומי״ (1929). קן השומר הצעיר בעירנו איבד בדרך כך חלק מחבריו ובעיקר — את מדריכיו החשובים. רק בעבודה אירגונית מאומצת הצלחנו שוב להרחיב את שורותינו ולקרב לקן שורה שלמד, של תלמידים, רובם מהגימנסיה "יבנה". הקן נחלץ מן המיצר, עמד במבחן ההגשמה והעלה לארץ מספר ניכר של בוגרים, לאחר שעברו הכשרתם בקיבוץ "פלאנטי" שבסלונים, והצטרפו לשלושה קבוצים ותיקים — מרחביה, משמר העמק ורמת יוחנן. חלק מהם ממשיך עד היום בחיי הקיבוץ. גם במלחמת העולם השניה, בתנאים הקשים ביותר, המשיר הקן בבנדין להתפתח ולשגשג וריכז סביבו נוער רב. מעטים בלבד נשארו בחיים ועלו לארץ, וביניהם חיקה קלינגר (כעת בקיבוץ "העוגן"), שסיפרה על הדברים הנוראים, שלא ידענו ם עד־כה (את דבריה אנו מביאים בספרנו במדור השואה — המערכת).