: יי ד י שׁ לאָרוש 181 חמורים אורנן והתקיימו בחינות כניסה, ובתכנית חיו כיתות לכינור, לפסנתר ולשירה. בית-ספר זה נתקיים תקופה קצרה מאד, הנהירה הנדולה ביותר היתה לבתי-הספר העממיים ולבתי-ספר תיכוניים, עד כיתה י' (שישית). הורי הילדים וגם הילדים יצאו מההנחה, שטעם המלחמה תינמר, יחזרו זמנים טובים, ייפתחו בתי-ספר, וילד (נער או נערה), שלמד שש כיתות, יוכל להמשיך בלימודין, לליצאום --- שנתיים אחרונות של הגימנסיה --- לא היתה נחירה, כי כ? אחד הבין, שהאוני- ברסיטאות לא יעריכו ביותר תעודת בגרות שקיבלו בגימנסיה בניטו. הסיבה לכך היתה, שהעיקר בעיני אוכלוסיית הגיטו היתה עבורה לשם פּרנסה. נישתם היתה תועלתית. החיים בגיטו היו מלחמה תמידית, קשה ואכזרית לקיום. האנשים חיו בתנאים כה קשים ועבדו כה קשה כדי להרוויח את לחמם, שקשה היה להקדיש מהזמן הפנוי ללימוד תורה לשמה. הנער שאף פרכוש מקצוע, ואנו מוצאים בין המקורות מכתבים של נערים ונערות, בהם הם מבקשים את משרד החינוך לפתוח בתי-ספר ערב מקצועיים, / בתי - ספר במחתרת
בשנת הלימודים 1941-42 לא נפתחו בתי-ספר בגיטן, אמנם כ? ההכנות נעשו. הילדים מנו לפי בתי-ספר. הכיתות הוכנו,. באוקטובר 1941 הובאו ע"י הנרמנים רבבות יהודים מגרמניה וצ'כיה, השיכון היחיד, שהתאים לקבלת אנשים אלָה, היה בנייני בתי-הספר. הכול השלו את עצמם, שאחרי שיימצא שיכון ?לבאים, יופעלו בחזרה בתי-הספר. בינואר 1942 אורגנו במרישין חמישה בתי-ספר קטנים, שקשה לקראם בתי-ספר, באמצע הכיתה עמד שולחן גדול, סביבו הספסלים, בפינה לוח, ונתנאים אלה לימדה המורה עשרים עד שלושים ילדים. הנסיון הזה היה קצר ולא מוצלח, כי זה לא פתר את בעיית רוב ילדי הניטו, בשנת 1942 הפך גיטו לודז' למחנה עבודה גדול. לאנשים בלתי כשרים לעבודה לא היה עוד מקום בוֹ. בספּטמבר 1942 הח? הגירוש הנדול של זקנים וטף. אם הגרמנים החליטו, שבגיטו יש קיום רק לאיש עובד, מובן שעל משרד חחינוך להיהפך לוועדת הכוונה למקצוע. , אומשיכטוננס קומיסיון", תפקידה של ועדה זו היה לכוון ולהכין את הנער למקצוע. הועדה הזאת היתה בקשר הדוק עם כל בתי החרושת והמשר" דים, הנונעים בדבר, תוך שיתוף פעולה עם משרד הסערד. הועדה היא שהחליטה ע? עזרה מהירה לילדים ממשפּחות מחוסרות עבודה, היא נם שאירגנה מפעל של אימוץ ילדים, שהוריהם גורשו, ע"י משפּחות עובדות.
אחד התפקידים העיקריים ש? ועדת ההכוונה היה סיפוח ילדים בין גי? 17--10 לבתי חרושת מתאימים. הורים, שהצליחו להצי? את ילדיהם מהגירוש הגדול, סילפו את תעודות הלידה, ולעיתים ילדים בני 8--7 הופיעו כבני 10 ונשלחו לבתי חרושת. הכריזו על הרשמת ילדים בועדת ההכוונה. השאלון היה בשפה הגרמנית, וחתמו עליו הילד וההורה. בחוזר נשאל? הילד לשמו, לשם משפּחתו, לכתובתו, לנילו, להשכלתו ולאיזה מקצוע יש לו נטייה; לשמות ההורים ולהרכב המשפּחה. ועדת ההכוונה בדקה את כל הנתונים, והילד נשלח לבדיקה רפואית וכתוצאה מזה קיבל?ל הכוונה למקום עבודה. הילדים היותר בריאים נשלחו למסגריות, החלשים יוֹתר לנגריות, לכריכיות או למתפרות.
מתוך דאנה לילדים אלה, כיוונה ועדת החכוונה 525 בית חרושת מספר מורים. תפסידו ש? המורה היה לבדוק את נוכחות הילדים, להשניח בזמן חלוזת התבשי? החם, שקיבפ כל עובד ועובד, לדאוג ליחס הונן של הממונים עליהם,. המורה היה גם נוכח בזמן התשלום, כדי שהילדים לא יקופחו בשכרם, וברנגעים חופשיים מעבודה היה מעסיק אותם בקריאה ובמש- חקים. מורה אחד היה אחראי על חמישים ילר בממוצע. בבתי חרושת אלה היה נמצא נוער, כביכול, מניל 17--10, לאמיתו של דבר מניל 17--7, ילד בגיל 7, ככוח עבודה, הרי זה פרדוכס, לכן, היה על המורה לדאונ, שהילדים הקטנים יותר ישובצו בעבודה הקלה ביותר, לדונמא : בבית חרושת לשקיות נייר, ילדים אלה הדביקו שקיות, ולמרבה הפלא -- ביצעו את העבודה ע? הצד הטוב ביותר, אולי גם טוב יותר מהמנוגרים. היות ונם בית החרושת היה זקוק לכוחות עבודה מעולים, למומחים, החליטו לארנן ליד כל בית חרושת קורסים מקצועיים. לכך הקציבו חדר מיוחד, אותו ציידו בציוד מתאים. לכאורה, עשתה העבודה בוֹ רושם ש? מקום עבודה שוסק, שמטרתו להשיג בעתיד ייצור גדול יותר, אבל לאמיתו ש? דבר נוצר בצורה זו בית-ספר במחתרת.
הילדים באו לקורסים אלה באותה שעה ככל הפועלים, כאילו הלכו לעבודה, וקיבלו את התבשיל החם בעמרם יחד עם כ? הפועלים בתור, יצאו לחצר בית החרושת רק בשעות ש? הפסקת העבודה. הפיקוח על הקורסים היה בידי ועדת ההכוונה (משרד החינוך לשעבר). בראש הקורס עמד המורה הממונה על ועדת ההכוונה. הקורס התקיים בשני חדרים : חדר אחד על ציודו ללימור המקצוע, וחדר שני ללימוד עיוני. באותו חדר היו ספסלים ולוח, כמו בבית ספר תיכון. הלימודים התקיימו בשתי משמרות מ-7.00 עד 2.00 ומ-10,00 עד 8.00, בכ? קורס היו בממוצע כ-40 ילד. מובן, שהעבודה בכיתה היתה קשה מאד, ושרר שם מתח מתמיד. ברנע שהיתה מופיעה בשטח בית החרושת ועדה גרמנית, היו הילדים הופכים את החדר כהרף-עין למקום עבודה, בהסתירם את הספרים וה- מחברות בחבילות, שנשלחו ?מחסן הסחורות. הודות קאירגון מוצלח, התקיימו הקורסים האלה עד לחיסולו של הגיטו. לדונמא : בית חרושת לתפירה העסיק אלפיים ילדים. בבתי ספר אלה *מדו הילדים באופן יסודי את המקצוע, למשל: תפירה, נזירה, ציור ותפירה במכונה. מהמקצועות העיוניים למדו: חשבון, איריש, מכונאות הקשורה במכונת כתיבה, עיבוד בדים וכו'. מובן שחוץ מהמורה לימדו בקורס מדריכים מקצועיים. תעסוקתו של המורה בללה, כאמור, גם השנחה על ילדים עובדים ועל הנהלת הקורס.
היות ושפת ההוראה היתה אידיש, היה על המורה לדעת אידיש; אבל לא תמיד היתה אפשרות ש? הקפדה על תנאי זה. מורים מעטים ידעו אידיש, וגם הרופאים, שלימדו את הילדים היגיינה, לא שלטו בשפה זו. קושי מיוחד היה בלימוד חשבון בשפת האידיש, ולכן הקפידה ועדת החכוונה יותר על הכנה פדגונית של חמורים והמדריכים מאשר על תנאי זה. גם הילדים לֵא ברצון למדו אידיש. באירגון הקורסים השתדלו, שהילדים ילמדו בקבוצות ש? אותו גיל וש? אותה רמה שכלית. המפתח