Old village

... איך געדענק נישט וױ לאנג איך האב זיך געװאלגערט אין ראװ און װי לאנג איד בין געזעסן אונטערן בריקל. װען ס׳איז געװארןא ביסל טונקל, האב איך זיך דערזען נעבןא שטאל פוןא קאלאניע׳א קילאמעטער בערך פון אלטן דארף. װײטער גיץ האב איך נישט געקענט. דער ראװ האט זיך געענדיקט און ארויםשטעקן דעם קאפ איז געװען געפערלעך, װײל אפילו די פולע לבנה האט געקענט אויםגעבן מײן שאטן.

אני לא זוכר כמה זמן התגוללתי בתעלה וכמה זמן ישבתי מתחת הגשר. כשהחשיך ראיתי עצמי ליד רםת של משק׳ כ־40 ק״מ מן הכפר הישן. הלאה ללכת לא יכולתי. התעלה נגמרה ולהוציא ראש היה מםוכן׳ כי אפילו אור הלבנה המלאר׳ יכול היה לגלות צילי. ישבתי מאחורי הרםת ובםקרנות האזנתי לכל קול ולכל ניצוץ. הרוצחים הלכו עם פנםים מבית לבית. שמעתי את חריקת השערים של המתבן ורעש ברפת שמאחוריה הםתתרתי. ומשם שמעתי צעקהו ״ויחודז׳׳ז יז׳זה׳ וימי טי טו יםטש״ (תצא יהודי׳ אנחנו ױדעים שאתה כאן). כשהחל אור הפנםים להתקרב אלי׳ קפצתי כמו חתול לצד השני של הרפת. שוב שמעתי צעקות: ״תצא יהודי״׳ אך לא שמעתי להם. אני רוצה עוד לחיות, אני רוצה עוד לראות את אמי, אם למות׳ הרי לא פה מאחורי הרפת ומידים פולנױת. אולי יהיה לי גם עתה מזל ואנצלז אני כבר לא יכול לםמוך על אדם. השונא נמצא בכל מקום ובכל נפש חיה. אין אפילו בית להםתתר בו ובמקרה הגרוע בױתר אפוצץ עצמי בפצצה. ...