232 םםד לוקאװ ב־1924 קנה אדמה בארץ־ישראל אשר מיקומה לא היה ידוע לו אבל זה גם לא היה חשוב לו. בזמן הקניה הוא אמר: ״אני מתחיל לבנות גשר אשר דרכו נעבור״. ודרך הגשר הזה הוא עבר ב־1935 בעצמו׳ כדי להכין את הבםים להעברת משםחתו׳ כי בראקז שאיפותױ הױ: התגשמות הצױנות ודאגה למשפחתו. הוא עבד בארץ בתנאים קשים במקצועו כחײט. אבל לא התלונן אף םעם. לנגד עינױ עמדה המטרה להוציא את משפחתו מהגלות הפולנית. 11 חודש אחרי בואו ארצה הוא העביר את משפחתו אלױ וױם זה היה המאושר בחײו. צבי ױםף אםםריד בארץ היה דמות ידועה ומוכרת לא רק אצל ױצאי לוקוב. היה דמות דינמית ופעילה יהיה זאת בבית־הכנםת של בעלי המלאכה׳ אשר הוא היה אחד ממײםדױ, או ב״ארגון של בעלי מלאכה״. הוא לא חםך שום מאמץ כדי לעזור לבני עירו להםתדר בעבודה ובחײם. יהיה זד׳ על ידי שתדלנות או עצה נבונד,. אם הוא לקח על עצמו משהו לעשות, הוא לא הרפה עד שהוא העביר את זה. בלקםיקון שלו חםרד, המילר, ״רע״. מה שלא עבר עליו, הכל היה טוב. בזמן שבנו התגײם לצבא הבריטי כדי למגר את החיה הנאצית, היה גאה בזד, ורק הצטער שבמצבו החז לא היה יכול להלחם. בזמן מלחמת השיחרור התנדב לשרות הלאומי, למרות שד,יה מעל לגיל הגױם. אםילו אחרי שחלד, כבר במחלה ממארת והכוחות החלו לעזוב אותו, לא חםך שום מאמץ לעזרת בני עירו. בכוחותיו האחרונים היה עולד, ודופק בחלונות ד,גבוד,ים, כדי להביא לאנשים את העזרה המױחלת.