אליהו רודזיניאק ימי אבי ב אביב 1943. הױם ױם יפ ה —■ ראשי ת האביב׳ לפני פסח. אב ל איז ה ױם בחוד ש בדיו ק הױם — יודע ר ק אלהי ם לבדו. אנ י לב ד בכפר, יהוד י אח ד בי ן גוײם. אנ י עוב ד בשדה. לב י מתחי ל לםעום כשר ק נזכ ר אני... מ ה יהי ה הלאה ן בגיט ו לוקו ב עדי ץ ישנ ם יהודים, ביניה ם אמי ושנ י אחי. אנ י מוכר ח ללכ ת לשם, להתראו ת עמם. אםשר ואצלי ח לשכנ ע א ת הצעירים, שעדײ ן נשאר ו ש ם שהעול ם גדו ל הוא, שצרי ך לברוח ושל א צרי ך לחכו ת בגיט ו ע ד של א יהי ה מוצא... למ ה מחכי ם ה ם? בלוקו ב וכערי ם בםביבה כמ ו נשלסק, םולטוסק׳ נשאר ו כ ל כ ך מע ט יהודי ם שהגרמני ם יכל ו לדחם ם לשתים, של ש םמטאו ת (״קנלובה״, ״יאטק ע גאס״ ובבי ת הכנם ת לי ד ״מעזריט ש גאם״). הלכתי ללוקוב. םגשתי באמ י ודנת י ע ם הבחורים, הצעת י לה ם לבנו ת חדרי ם באדמ ת היער. אוכ ל אוכל להשיג. אנ י עצמ י חרשת י וזרעתי, לב ד טחנת י א ת הדג ן ע ל האבני ם ואפית י א ת הלחם. אולם המיט ה החמ ה ש ל היו ם חשוב ה היתד. לה ם מהחײ ם — מחר. בבת י לוקו ב פגשתי של ש ארב ע מטו ת בחד ר אחד. ובכ ל מיט ה משפחה. לא, אל ו אינ ם אנשים! ה ם מסתובבים בל י יש ע ומחכי ם לנם ׳ שהמשי ח יבוא. היהודי ם מאמיני ם ש״זד. ״ יות ר ל א יקרד. ו ועת ה כשהגרמני ם ױת ר ל א מנצחי ם בחזיתו ת רוסיה, ה ם ירגעו. החורף עב ר יחסי ת בשקט. נתנ ו לקרב ן להתאושש, שפכ ו מי ם קרי ם ע ל גופו ת יהודיות םרוטות. ככ ה ז ה בעיר׳ א ם י ש שבוע, שבועיי ם שקט, מרימי ם כב ר א ת הראשים.

אך האמת היא לגמרי שונה. בכפר ליד פסי הרכבת ראיתי כמעט כל יום רכבות עוברות עם 50—40 קרונות, מלאות אנשים. לא, אני רק ראיתי את חרכי האויר של קרונות החזירים, חרכי האויר, שהיו מלאי עיניים יהודיות. לא אני ולא הם ידעו לאן מובילים אותם. בכפר עצמו ראיתי רק פעם אחת יהודי. היה זה כך: יהודי קפץ מרכבת נוסעת. פולני תפסו. הפולני שמע שעבור כל יהודי שנתפס משלמים 100 זלוטם. הוא קשר את ידי היהודי בכבלים, ששמים לפרות ברפת, והעביר את האסיר למוכתר הכפר ודרש ממנו 100 זלוטס עבור היהודי שנתפס. למוכתר לא היה ״תקציב״ לכך. התיעצו בעלי בתים החשובים של הכפר, מה לעקזות ביהודי וד.חליטו להעבירו לגיסטפו של רחין. 406