54 ספר לוקא װ נפוליון בונפרטה ב־187 נחת ם הסכ ם טילזיט, שהחזי ר לנםיכו ת ורש ה חל ק מ ן האדמ ה הםולנית. החזר ת םולי ן התקבל ה בהתלהבו ת אצ ל היהודי ם ובתקוה. נפוליון הי ה נצי ג החוםש וזכויו ת האזרח. היהודי ם קי װ ששעת ם לחום ש בא ה וה ם יהםכ ו אזרח י המדינה.
למען האמת לא היתה המנהיגות הדתית היהודית נלהבת מן החופש הקרב ובא. הם ראו בקשר, חום שע ם תנאי — דבר מפחיד, הם פחדו מהתבוללות רשמד. אין םפק שיהודי שאף לקצת חוםש, לאזרחות שװת זכוױת וחובות. ב־22 ױלי 1807 באמת מוכרז חוק כזה. הוא חל על האזורים הפרוםיים הכבושים שעברו לנסיכות. אפשר לתאר כמה קנאו באחיהם שהפכו אזרחי הנסיכות החדשה היהודים שישבו בשלטון אוםטריה ורוםיה. הם חיכו למלאך הגואל הקיסר נפוליון וזמנם הגיע. אך מהר מאד נמוגו התקװת עם הרוח. נפולין תיקן בהמשך הזמן את ההכרזה שלו, יהודים היו צריכים לחכות עוד 10 שנים עד לקבלת השװיון האזרחי. במשך עשר השנים היה היהודי חײב להפוך להיות איש הצױויליזציה, כלומר להתאים עצמו לאוכלוםיה הכללית, לשאת אותם בגדים, לדבר באותן שפות ולהשתמש באותה תרבות ועוד. המנהיגות הפולנית, שבודאי לא ראתה בעין יפה את היהודי כאזרח שװה, נתפםה לתקון. המנהיגים פרשו את הכרזת נפולױן לא כדבר החל על הכלל, אלא מבטיחה שװױן לאלו שימלאו את הוראות החוק במילותיו וברוחו. פרוש זה פגע ביהודים, כי שלטונות פולין היו אלה שצריכים היו לתת הםכמתם לקױם ההוראות ע״י היהודים וקש ה היה להביאם לאשור שזה או אחר הפך ״ציװיליזױני״. ביחוד פגע הדבר באותם יהודים שהיו מוכנים לעשות הכל כדי לקבל אמנציפציה. צריך להוםיף שבאותו זמן החל להופיע המעמד הבורגנ י ומםפר קטן של יהודים הפכו לעשירים? הם היו בנקאים, תעשינים, םוחרים גדולים ובעלי אחוזות. גבירים אלה היו מוכנים להקריב הכל עבור םיר הבשר של מה שנקרא אמנציפציה. הם היו מביאים לרשוױת בקשות והוכחות שהם הרװיחו בכשרו ת את האמנציפציה.
פרוגרםיסט כה היה אברהם מנדלברג״י ■ מלוקוב. הוא היה כנראה פעם גביר שירד מנכסיו (אולי בגלל המאורעות). בבקשותיו הוא טוען שמגיעים לו זכויות שװת. כי ילדיו מדברים וכותבים פולנית, אמנם הוא עדיין לובש בגדים יהודים, אך מבטיח לשנותם במהירות עם עזיבת הגליל. בלוקוב כנראה התבײש או פחד לשנות לבושו היהודי. מה לא עשה יהודי כדי לעבוד בלי הפרעה ולהרװיח את פת לחמו? איש לוקוב מוכיח את בני עירו... תמיד נמצאו בעם היהודי יחידים שנים להעלות רמתם המוםרי של אחיהם. אחד מהיהיה מרדכי אפשטין מלוקוב שבעת תוכחותיו היה תושב העיר השכנה מזריטש. במרדכי אפשטין התעוררה קנאה למראה המעשים כמו עזרה לענײם ופתוח חחינוך ע״י יהודי מזריטש. הוא דרש מאחיו בלוקוב ללמוד ממזריטש ולחקותם. קריאתו לתושבי לוקוב נעשתה בשפה מליצית ב//הצפירה״,״ ■ שהופיע אז בעריכתו של י.ח. םלונימםקי. בין