54 סםר לוקאװ נםולױן בונםרטה. ב־187 נחתם הםכם טילזיט, שהחזיר לנםיכות ורשה חלק מן האדמה הםולנית. החזרת םולין התקבלה בהתלהבות אצל היהודים ובתקוה. נםולױן היה נציג החוםש וזכויות האזרח. היהודים קיװ ששעתם לחוםש באה והם יהםכו אזרחי המדינה.

למען האמת לא היתה המנהיגות הדתית היהודית נלהבת מן החופש הקרב ובא. הם ראו בקשר, חוםש עם תנאי— דבר מפחיד, הם פחדו מהתבוללות רשמד. אין םפק שיהודי שאף לקצת חוםש, לאזרחות שװת זכוױת וחובות. ב־22 ױלי1807 באמת מוכרז חוק כזה. הוא חל על האזורים הפרוםיים הכבושים שעברו לנםיכות. אפשר לתאר כמה קנאו באחיהם שהפכו אזרחי הנםיכות החדשה היהודים שישבו בשלטון אוםטריה ורוםיה. הם חיכו למלאך הגואל הקיםר נפוליון וזמנם הגיע. אך מהר מאד נמוגו התקװת עם הרוח. נפולין תקן בהמשך הזמן את ההכרזה שלו, יהודים היו צריכים לחכות עוד10 שנים עד לקבלת השװיון האזרחי. במשך עשר השנים היה היהודי חײב להפוך להיות איש הצױויליזציה, כלומר להתאים עצמו לאוכלוםיה הכללית, לשאת אותם בגדים, לדבר באותן שפות ולהשתמש באותה תרבות ועוד. המנהיגות הפולנית, שבודאי לא ראתה בעין יפה את היהודי כאזרח שװה, נתפםה לתקון. המנהיגים פרשו את הכרזת נפולױן לא כדבר החל על הכלל, אלא מבטיחה שװױן לאלו שימלאו את הוראות החוק במילותױ וברוחו. פרוש זה פגע ביהודים, כי שלטונות פולין הױ אלה שצריכים הױ לתת הםכמתם לקױם ההוראות ע״י היהודים וקשה היה להביאם לאשור שזה או אחר הפך ״ציװיליזױני״. ביחוד פגע הדבר באותם יהודים שהױ מוכנים לעשות הכל כדי לקבל אמנציפציה. צריך להוםיף שבאותו זמן החל להופיע המעמד הבורגני ומםפר קטן של יהודים הפכו לעשירים? הם הױ בנקאים, תעשינים, םוחרים גדולים ובעלי אחוזות. גבירים אלה היו מוכנים להקריב הכל עבור םיר הבשר של מה שנקרא אמנציפציה. הם הױ מביאים לרשוױת בקשות והוכחות שהם הרװיחו בכשרות את האמנציפציה.