ססר לוקא װ 55 השאר כותב בדברױ; אלהים מרחם על עמו, ומקים למענו רועים נאמנים בכל דור ואלו משתמשים ברוחם ומשתדלים לחשוב על כל דבר ומשתדלים להטיב מצב עמם. לתקן שברים ולרפא פצעים, לחזק ברכים שרועדות ומחזקים ידים נחלשות ובכוחם הם עוזרים לענײ עירם, כדי להעלותם מנפילתם. אה כמה יפה לראות העיר... כמה יפה היא בדרכי הצדקה של השמצאה שביל ללבבות של רוב תושביה והיא עלתה על אחױתיה (הערים השכנות) שסובבים אותה גם במעלותיה ובמידותיה הטובות ואשר גם יהודי העולם ואיש המוסר יכולים להתהדר. מהדברים הטובים, שאני אביא לפני הקוראים אתם תשפטו על אודות תכונות תושביה. הם; בית גמילות חסדים שעוזר כל אחד בהלואה בלי ריבית, תלמוד תורה עם דרך ארץ, כך שהילדים הענײם לא יצטרכו להתרוצץ בלי מעשה ויעשו מה שלבם חפץ. כשאני חושב על תכונות של עיר זו, מאז התישבתי שם, אני מרגיש שהקנאה לעיר הולדתי לוקוב והבושה אוכלת בי והבושה מכסה אותי. עיר זו (ד.ה. — לוקוב) קרובה לעיר מזריטש. למה לא תלמד מהדוגמא?
מכתב מעניין המראה כי בלוקוב כבר אז היו קוראי ״הצפירה״ (אם לא למי נכתב המכתב?). יהודים כתבו בסגנון של המשכילים שהיה אז מקובל. אפשר שיהו כז ה פחד להתגלות בציבוריות של לוקוב, אחד כזה יכול היה להיות מושתק כאפיקורס. לוקוב הייתה עד היסוד חסידית, בעוד מזריטש הייתה כבר עיר מתקדמת שהעיזה לפתוח תלמוד תורה מודרני. יתכן וסיבה זו גרמה לעזיבת לוקוב ע״י אפשטין והתישבותו במזריטש. הוא לא היה היחיד; בן עיר אחר שלו (לא ברור אם נולד בלוקוב) היה משכיל ומלומד חיים אליעזר מושקט שמוצאו מרב ידוע מפרגה ויהודי טוב, רב ישעיה׳ל ע מושקט. במזריטש הוא עסק בנתינת שעורים בעברית ובשפות אחרות. הוא כתב כתבים מקוריים בעברית ותרגם לגרמנית ועברית. בין השאר תרגם את ההגדה של פסח ליידיש. ליד עריסת הציונות למרות היותה של לוקוב עיר חסידית ביסודה, שהיתה בהשפעה אנטי־ציונית מצד האדמו״רים, לא פסחה הציונות אף עליה. לא קל היה ליהודי דתי בזמן ההוא להזדהות
עם התנועה׳ שבראשה עמדו יהודים לאדתײם. זה דרש אומץ ואידיאליזם בעיר כמו לוקוב. אך עובדה שכבר בראשית התנועה הציונית היתה בלוקוב קבוצה שהזדהתה עם התנועה והשתדלה לרכוש אוהדים לרעױן הצױני. בענין זה אנו קוראים בדו״ח שהופיע בעתון השבועי ״המליץ״ 2 ^ ואנו מצטטים; מודיעים מלוקוב׳ שכשהמשכיל ישראל (צריך להיות ליתר) בײניש גולדפרב ממזריטש עבר בעירנו והוא אדם שהנו בלב ובנפש מסור לאידיאל הציוני׳ והוא כבר נאם בענין הציונות בערים גדולות חינם׳ בלי לקבל תמורה — בקשוהו הרבה אנשי העיר שגם ידבר בפניהם על מטרות הצױנות ושאיפותיה. הוא קבל בקשתם והסביר להם חשיבות הישוב בא״י. דברױ חדרו ללבבות (השומעים) ועשו רושם חזק והם הצטרפו לאידיאל וגם השתתפו בכסף למען צױן.