56 ססר לוקאװ למרות שלא יכול היה להױת כל דבור על סעילות צױגית עגפה באותו זמן בעיר כמו לוקומ היתה התגועה מױצגת בה לכל צורותיה וגוגיה שהיו קײמים כבר אז. אחרי מלחמת העולם הראשוגה׳ תחת הרושם של הצהרת בלפות סךרמו והמגדט, קבלה התגועה הצױגית כגפים. כמו גל סטיכי התפשטה על פגי כל פולין כולל לוקוב. יהודים דתײם בעלי בתים וצעירים לא פחדו ױתר מלחצם של חסידים אגטײצױגײם. שלטון האדמו״רים החסידײם על ההמוגים גחלש, היהודים החלו להתעגין בפוליטיקה והצױגות הפכה יש גדול ליהודי לוקוב. בראשית שגות העשרים היה לכותב שורות אלו הכבוד להופיע באסיפה צױגית יחד עם חױתא בוסל ואורי צבי זסלבסקי מגהלל שהױ בשליחות הקרן הקײמת. כותב השורות פגש אז צױגים מכל הגוגים: צױגים כללײם, מזרחי^ צעירי צױן ופועלי צױן. לוקוב גתגה מספר חלוצים שיחד עם אחיהם הגיחו את היסוד למדיגת ישראל. ' זע ״ױן המצולה״ סון ר׳ נתן נטע האנאװער, ציטירט אין ״ססר הדמעות״ סװ ד״ר ש. גריבסעלד, סימן קנ״א. - שו״ת מהר״ם מלובלין, שאלה נ״ט. י■ ד״ר רסאל מאהלער, ״היסטארישע שריםטן״, ײװא 1טער באנה װילנע, 1937. ^ מקורים: אקטן ־־ 1חס1 :3)0181? 3ת1ז<02־$131— 1^831101 ;99 זא 52ג1ן.־13131תס1ק^<ס :תו1ס5־861 .א״א ץ€2־131>סק5ס0 )11ת'\\סז8 י■ ד״ר רסאל מאהלער, ״דאקומענטן צו דער געשיכטע םון די װעדי הקהילות אין סוידן״. היסטא• רישע שריסטן, 2טער באנד, ז״ז 45*644, װילבע, 1937.