Khmelnytsky’s demand against Lviv

לפיצחוביץ 8 ) נהרסו ע״י הקוזקים כל פרברי העיר ובית־הכנסת היהודי בדזוץ־לעיר. העירונים התגוננו באומץ לב והתנגדותם גרמה להחלטתו של חמלניצקי להסתער על העיר. לפני הסתערותו, ב־10 באוקטובר 1648, שלח לעירית לבוב מכתב, בו דרש שהרותגים יסתתרו בכנסיתם, ושהעיריה תסגיר לידיו את הנסיך וישניוביצקי ואת רכוש התושבים. אנשי העיריה השיבו שווישניוביצקי איננו בעיר והתושבים שנשבעו אמונים למולדת ימשיכו להגן על העיר, אולם ביקשו ממנו שלא ישפוך דם נוצרי חנם. על כך השיב חמלניצקי שהוא מאמין כי המגנטים אינם בידיהם, אך הוא דורש את הסגרת כל היהודים עם נשיהם וטפם, מכיון שהם אשמים במלחמה, ומממנים את הקרבות בזאפורוזיה. ״לזה — כותב ראש העיריה, מרטין גרוסוואיר, בדו״ח שלו — ענינו: את היהודים לא נוכל להסגיר מפני שני טעמים, ראשית — אינם שייכים לנו, אלא למלך, והם נתיני הממלכה, שנית — נושאים הם בכל מעמסות הזמן ומצוקותיו והם מוכנים ללכת למות יחד אתנו וגם בשבילנו". חמלניצקי שלח מכתב נוסף בידי הכומר תיאודור רודקיביץ, ובו תבע 200.000 זהובים אדומים. במקרה של סרוב — יתקיף את העיר ויהרסנה כליל. על הסגרת היהודים ויתר הפעם. הוא כתב: "את היהודים המכוערים והמלוכ - לכים האלה, משאיר אני לכם. אינני רוצה בהם בכלל, אולם עליהם להשתתף כהוגן בסכום הפד ...