Abramowitz

היהודי, סוחר בעל-יזמה וזריזות, חונך במותרות של בית עשירים והיה רגיל שיחניפו לו. כשהיו זקוקים להלואות, הן האצילים והן העירונים, היו מתחננים בפני היהודי העשיר, אף שהוא זלזל בהם. הוא היה תקיף־קהל הטפוסי. אפילו הקומיסארים של אוצר־המדינה חיפשו טובתו, בידע ם שהוא בעל־הון. בחיי־הכלכלה של פולין מילא תפקידים חשובים: בשנת 1626, כשפרצה המלחמה בין פולין וגוסטב־אדולף מלך שבדיה, המציא ר׳ יצחק כספים לאוצר־המדינה ועזר לצבא פולין בפרוסיה. לכן, כשהמלך ולדיסלב בא לבוב ה בשנ ת 1634, קיבלו מידיו יצחק ושותפו אברמוביץ ב־20 באוקטובר 1634, בעד השירותים שעשו לצבא פולין בפרוסיה ושהם "ממשיכים תמיד" לעשות לטובת המדינה, פריבילגיה, לפיה נחשבו בתור "משרתי החצר" העומדים תחת שיפוט המלך בלבד. הם היו רשאים לסחור ולהעמיד צריפי־סחורות בלי שום הגבלה בלבוב, ולנהל מסחר חפשי בכל יתר ערי פולין וליטא, והיו משוחררים מכל תשלומי מסים ומכס, מלכותיים ופרטיים. הם היו רשאים, בניגוד לכל החלטות הכינוסים הכנסיתיים, ללבוש בגדים יקרים ולהתקשט בחרב ושרשרת־זהב. ר׳ יצחק סחר בסיטונות באריגים ובשוורים לגרמניה ובשביל הצבא. יחד עם אמו חכר גם את הכנסות הסטרוסטבה בלבוב. מתוך הרגלי החיקוי של אציל פולני היה מדכא את האיכרים ובשנת 1635 התמרדו נגדו האיכרים בכפר קובציצה ע״י קומארנו ומנהיגם יאן נהרג ע״י משרתי יצחק. אבל כבר בשנת 1635 התחילה ירידתו בגלל עסקי חכירה, שהכריחוהו ללוות סכומים גדולים (רק לאציל יאן גארדלינסקי היה חייב 17.000 זה׳). בשנת 1643 החרים הסטרוסטה מנישך שני ם מבתי ו ברובע היהודי מפני שלא סילק לאוצר את השעורים לפי חוזי חכירה. ביחד עם ...