207 תולדות יהודי לבוב 208 אכן, המצב הכלכלי של המוני העם היה ירוד מאד עד שהקהלה ביקשה להפחית את המסים. גם פקידי־ממשלה גבוהים הדגישו בדו״ח כי עול המסים המוטל על היהודים הוא גדול מדי ועולה פי־כמה על מסי יתר התושבים 13 ג). באוקטובר 1816 פנתה קהלת לבוב אל הגוברניון בבקשה להתחשב במצב היהודים ולהקל מעליהם את עול המסים. בתזכיר הודגש שבתוצאות המלחמות פחת ערך שטרות־הכסף, ונצטמצם רכושם של האמידים שבגלל האיסורים לא יכלו לרכוש בתים ואחיזות בעלי ערך יציב. •המסחר היהודי ירד פלאים, כי הקשר עם רוסיה, שוק־הקונים העיקרי, נותק ע״י הרוסים. המלחמה הרסה ממש את יסודות־הקיום של האוכלוסיה היהודית בלבוב ולפיכך אינה יכולה לעמוד בעול המסים. אולם נשיא־הגוברניון, האואר, לא התחשב בנימוקי הקהלה ודחה את בקשתה. הסירוב להקל במסים מנע כל שיפור במצבם הכלכלי של יהודי לביב. מדי שבה בשנה הודע מצבם עד שבתקופת 1817 — 1822 ירד, לפי הודעת ועד־הקהלה, מספר בעלי היכולת מ־1800 עד 900 משלמי־מס. הקהלה הצביעה בבקשתה לקיסר פרנץ 1 על העובדה העגומה, שמספר גדול של ראשי־משפחות, שהיו בין משלמי־המסים, מתפרנסים בקושי רב והם ומשפחותיהם סובלים רעב. בשנת 1821 הגיעו חובות הקהלה לסכום 39.419 פלו׳ בעד מס היהודים ו־60.000 פל׳ בעד מסים כלליים 14). אולם גם הפעם דחו השלטונות כל דרישה להקלת עול־המסים 14 א).

המציאות הכלכלית , שהשתררה אז בגליציה בכל ל העיקה קשה על מצב היהודים , ביחוד עם הפחתת ערך המטבע , לפי הצו של 20 בדצמבר 1811 עד 20% של ערך שטרות־האוצר (באנקו־צעטעל) . במיוחד הורגש צמצום האשראי והשקעות כספים במסחר התבואות והעצים , וקשה היה לבצע את יצואם לדנציג . הסיים הגליצאי הצביע לא-פעם בהודעות אל השלטונות בוינה על המצב הכלכלי הקשה יגס הנסיך מטרניך , שהיה זמן ממושך בלבוב בשנת 1823 בגלל מחלתו הפתאומית , כתב לאשתו , כי גליציה היא ארץ פוריה ועשירה באוצרותיה הטבעיים , אך חוסר הון ואמצעי־תחבורה מעכבים את היצוא , וגורמים להוזלת מצרכים יתרה . אמנם , הנציב הנסיך לובקוביץ , שקיבל לידיו את השלטון בשנת 1826 , ניסה לשפר את המצב הכלכלי בדרך תיקונים , וגם לגבי היהודים הכיר בעוול שנעשה להם .

לאחר שנים הוכרחו גם השלטונות לראות את המציאות ופקידים נאורים העירו את תשומת־לב המשרדים המרכזיים על המצב הירוד של יהודי גליציה ולבוב. לאט־לאט הכירו גם שלטונות וינה שאין להמשיך במדיניות המסים המחריבה למעשה את קיומם של היהודים. בשנת 1830 הציעה לשכת־ החצר (האף־קאנצליי) לבטל את כל מסי־היהודים ולהשוותם מבחינה פיסקאלית ליתר נתיני המדינה. אולם ההצעות לא אושרו ע״י הקיסר בנימוק, שעוד לא הגיע הזמן לתיקונים כאלה 15). רוב המנגנון המינהלתי ראה את סיבות המצב הירוד של היהודים לא בתנאים החיצוניים: נסיבות כלכליות, עומס מסים וכד׳ — אלא באורח חייהם הפנימיים. השלטונות המרכזיים דנו גם בהגבלות הדיור בלבוב ופנו אל הגוברניון בשאלות אלו: א) האם יש להמשיך בהגבלות הדיור של יהודי לבוב, ב) האם יש לבטל את האיסור לרכוש בתים ומגרשים? ג) ואם יש להרשות ליהודים לרכוש בתי נוצרים הנמצאים ברוב ע היהודי? הגוברניון השיב בחיוב רק על השאלות ב׳ וג׳. ואשר לשאלה א׳ חיווה את דעתו שצריך להכריע בה בכל פעם לפי המצב. לשכת־החצר בוינה הגיעה למסקנה, שבדעת הממשלה להחזיק את החלק הנאה של העיר פנוי מיהודים. בנוגע לשאלה ב׳ וג׳ הסכימה לדעת הגוברניון. הצעות הגוברניון מ־12 בדצמבר 1828 ומ־26 במרס 1830 — בדבר צמצום האוכלוסיז ז

היהודים בלבוב והסדר הרובעי ם היהודיים — נדונו בשלילה, הואיל ו״מתוך שיקול־דעת מדויק הגענו למסקנה שצריך לעזוב את השיטה הקודמת, לעשות את היהודים ע״י הגבלות לתושבים מועילים למדינה ומוטב למצוא דרך לעשותם אזרחים מביאים תועלת בדרך של השכלה בשטח הדתי, המוסרי והאינטלק־ טואלי, ולבטל לאט־לאט את ההגבלות שתהיינה אז מיותרות" 15 א). הבעיה של תיקון אורח־החיים של יהודי גליציה העסיקה גם את השלטונות כמו בשנים שקדמו לתקופה זו. הם קיבלו כל הצעה שהוגשה להם מתוך תקוה למצוא בה את הדרך הנכונה לביצוע התיקונים, שהיו מעונינים בהם, ומדי פעם בפעם היו הפקידים בוינה מטרידים את הגוברניון בלבוב ודורשים תכניות