תולדות יהודי לבוב יום הולדת הששים של הקיסר פרנץ 1. בד9 בפברואר 1828 נתקבלו פרלומרגליות לראיון אצל הנסיך לובקוביץ והגישו לו את התזכיר בענין יסוד החברה 2). הנסיך לובקוביץ התיר להם לכנס אסיפת־יסוד שהתקיימה ב־12 במרס 1828 ובה השתתפו ד״ר יעקב רפפורט, ד. אפשטיין, נתן קולישר, ד״ר קולישר, הירץ אטינגר — כולם מלבוב. נקבע גובה תשלומי־החברים ונבחרה ועדה של ג׳ חברים להכנת התקנות. ההשתדלות בדבר אישור התקנות נמשכה זמן רב, ואז החליטו להחיש את אישורם בוינה. פרל נתקבל, ב־1 ביוני 1829, ע״י הקאנצלר הנסיך מטרניך וביקש להחיש את האישור, אך הענין לא זז ממקומו. ב~24 ביולי 1832 3) הכינה לשכת החצר דו״ח בו נקבע, שכל חבר באגודה יכניס 200 פלורין או משכנתא על בית בסך 5% מערכו. גם יהודים מחוץ־ לאוסטריה רשאים להיות חברי האגודה י). האגידה תדאג להכניס ילדים עניים, הרוצים ומוכשרים ללמוד מלאכה מועילה, לבעלי־מלאכה ללמוד, לדאוג לכלכלתם ולהלבשתם ולשלם בעדם שכר־לימוד ותשלומי אגודת בעלי־המלאכה. לפי הדו״ח הצטרפו כבר לאגודה כחברים יהודים מתוך "מעמד האמידים" שהתחייבו לסלק תשלומי־חבר מסויימים, וגם תרמו סכומים לרשות הנהלת האגודה, שבראשה עומד חבר בית־הדין המרקאנטילי בלבוב, מארקוס מרגליות, ואחרים. האגודה קבעה זמן להתחלת פעולותיה, כשיהיה בידה סכום של 20.000 פלורין.

ב־11 באפריל 1833 — 10 חדשים אחרי הגשת הדו״ח של לשכת־החצר, פקד הקיסר להעבירו לידי שר־המשטרה סדלניצקי לחוות־דעתו, אם בתנאים השוררים אין ספקות נגד יסוד החברה. סדלניצקי פנה ב־4 במאי 1833 אל מנהל־המשטרה בלבוב, פון סאחר, וביקש את דעתו על תקנות־החברה וכן דיךוחשבון על המציעים. הדו״ח הוגש לקיסר ב־8 בספטמבר 1834 5) ע״י שר־המשטרה סדלניצקי עם הרצאתו. לפי הדו״ח של מנהל־המשטרה — כותב סדלניצקי — אין התנגדות ליסוד האגודה הרצויה מטעמים פוליטיים ימינהלתיים והיא מהווה צעד גדול לקראת חתקרבות אזרחית של היהודים. גם מבחינת המשטרה אין להתנגד ליסוד החברה, נוכח העובדה, שיהודי גליציה אוהדים את המשטר הקיים. יש רק להתנגד לקבלת חברים מחוץ־ לארץ ולדרוש שבכל אסיפת האגודה יהיה נוכח קומיסאר מטעם הממשלה שיעמוד על משמר האינט־ רסים של הממלכה. המדינה מעונינת שהתושבים היהודים ישתוו במרוצת הזמן לשאר אוכלוסיה ויהוו חלק ממנה. וזאת אפשר להשיג רק בדרך השפעה על השכלתם במובן הדתי, המוסרי והאינטלקטואלי, וכן ע״י עידוד לתעסוקתם במקצועות מועילים ורצויים. האגודה היא אחד האמצעים הפעילים להשגת מטרה זו, ולפיכך אין חשש להסכים ליסודה. יתר־על־כן, חברי־האגודה מקבלים עליהם את כל התקציב ולא יגרמו לממשלה שום היצאות כספיות. למרות המלצתו הקודמת, נעכב אישורו של הקיסר למתן הרשיון ולהפעלת האגודה עד 11 באפריל 6 1848).

הנסיך לובקוביץ תמך גם בבקשתו של מרדכי ברנשטיין, יליד בדודי, מיום 10 ביוני 1828 על הקמת בית־ספר למלאכה וביהמדרש לרבנים בלביב. ב־12 באוגוסט 1828 ענה הנסיך לובקוביץ, שהוא מוצא את ההצעה ראויה לשבח ולתמיכה והזמין את ברנשטיין לבוא ללבוב. בקבלו את הזמנתו עבר ברנשטיין ללבוב, אולם בגלל הקשיים שנתקל בהם מצד האדוקים ומצד הביורוקרטיה, הוגשה תכניתו רק בשנת 1764 7 ) . הפקידות ראתה בעין רעה את אהדתו של הנסיך לובקוביץ ליהודים, שהיו בעיניהם רק מכשיר לסחיטת בצע שוחד, אך מזיקים למדינה ולחברה. היתה ניכרת גם "אי־־סובלנות של האוכלוסיה הנוצרית המעכבת והורסת כל התפשטות של עקרונות אנושיים, לא הממשלה לבד ה מפיצה את זרע השנאה, אלא גם התושבים״ 8 ) . ואחד הפקידים מתאר בשנת 1837 את מצב היהודים בלבוב בצבעים אלו : "ליהודי המשכיל לועגים ומצערים אותו, את היהודי הבלתי־משכיל מבזים ומגרשים; מזלזלים בכבודו של היהודי המכיבד ומשפילים את הבלתי־מכובד; לעשיר צוחקים, את העני שונאים. בכל דבר יפה שנעשה ע״י יהודי רואים דבר מכוער; דבר גדול — ממעטים את ערכו; כל טובה נראית רעה בלבד " ושום התקדמות לא תועיל ולא תפייס את שונאי־ישראל 8 א) . ההתמרמרות התגברה ביותר בשנות 1838 — 1840 , כאשר נתעוררה מחדש ע״י עירית לבוב בעית ישיבתם של יהודים זרים בלבוב, ביחוד בקשר עם יהודי־לבוב שנשאו נשים מעיר אחרת .

כזכור, חיווה הגוברניון בשנת 1823 את דעתו, שרצוי לבטל את כל האיסורים הקשורים בכניסת יהודים זרים לעיר לבוב; הואיל וישיבתם בלבוב אינה מזיקה יותר מאשר בעיר אחרת. בשנת 1826 הוחלט בהסכמתו של הנסיך לובקוביץ לקיים גם להביא את האיסור על כניסת יהודים לעיר ולמנוע ריבוי של