243 תולדות יהודי לכוב 244 רצוי ליהודים, ואז יבואו גם השינויים בשטח ההשכלה. מינץ, שהיה ממתנגדיו של הרב כהן עוד דא ת המחאות והתגובות של האדוקים. הוא היה מחבר וכותב את תזכיריהם וכתבי־תלונותיהם, שהצטברו במשרדי השלטונות. אהדת השלטונות, ביחוד משרד־המחוז שבראשו עמד מיהלבאכר, פקיד משכיל, היתה נתונה דוקא לשאיפות הנאורים. האדוקים הרבו בפטיציות שמטרתן היתה להוציא את רישום האוכלוסיה מידי הרב כהן. הם העלילו על ראש־הקה לועסקני המוסדות וטענו, שמפקח־המשטרה היהודי הירש ציפר, לוקח שוחד מיהודים זרים בשביל בית־היתומים וה״טמפל". השלטונות קבלו גס כתבי־מלשינו׳ת בעילום־שם, שהחריפו את היחסים בין האדוקים לבין הנאורים, והדברים הגיעו גם להתנגשויות והתנפלויות. מפנה ניכר בא בחיים התרבותיים של הנוער היהודי, ורב היה מספר המשכילים שקראו ועיינו בספרי השכלה ובספרות הגרמנית, שבה ראו את השיא הרוחני. אולם הנוער לא מצא סיפוק בזרם המדעי של ספרות ההשכלה ומדעי היהדות שעמדה תחת השפעתם של שי״ר, רנ״ק, רגיו, שד״ל וכר.

הצעירים התקוממו נגד הקו המדעי ושאפו לכוון אמנותי. בלבוב נמצא מספר משכילים ומשוררים צעירים בעלי־כשרון, שכתבו עברית וגרמנית. אחד מהם, משה רייצס, כתב שירים בשבע לשונות: עברית, ארמית, גרמנית, צרפתית, איטלקית, אנגלית וגם פולנית. הסופר הצעיר, נחמן יצחק פישמן, יליד לבוב, הוציא בשנת 1827 בהיותו בן י״ז שנה, בעזרתו של יעקב שמואל ביק, שהכיר בכשרונו ותמך בו, כרך שירים "אשכול ענבים" (לבוב תקפ״ז) שעשה רושם כביר. גם הרופא ד״ר אברהם נאטקיס, בנו של המשכיל בנימין נאטקיס, שהרב ר׳ יעקב אורנשטיין הטיל עליו חרם בשנת 1816, פירסם שירים ליריים ב״ביכורי העתים״ (חוב׳ 6—7) ו״בירושלים" ובעודו תלמיד הגימנסיה פרסם שירים בירחון הגרמני בלבוב "מנע־מואסינע". הסופר בעל הכשרונות אברהם מנדל מוהר (1815—1868), וגיסו בודק, הסתערו אחרי 1848 על החרדים ופרסמו נגדם חוברת "עצה טובה", המזהירה את המנהיגים האדוקים ואת חוכרי־המסים המנצלים ומקפחים את האוכלוסיה היהודית. הם גם הוציאו את השבועון הראשון בלבוב באידיש "לעמבערגער אידישע צייטונג" והדפיסו גם ספרי גיאוגרפיה והיסטוריה בסגנון עממי. בנוער היתה ניכרת תסיסה נגד המגמה המדעית בספרות ההשכלה. קבוצת צעירים, ובראשה יעקב בודק (1819—1855), שואפת להסיר את עטרת הכבוד מסופרי־החכמה והמדע: שי״ר, צונץ, שד״ל, י. ש. רגיו, שראו בהם קודם גדולי המדע והספרות והעתירו עליהם כבוד רב.

יעקב בודק הקשר עם גיסו אברהם־מנדיל מוהר, נחמן יצחק פישמן, שנתפרסם באוסף שיריו בעברית ועם יעקב מנש וביחד הוציאו לאור, בשנת 1837, את החוברת הראשונה של השנתון לבקורת בשם "הרואה ומבקר ספר מחברי זמננו". אין בשנתון סקירה ביבליוגרפית־עיונית על ספרים שהופיעו אלא במה מיקדשת לפולמוס — כנראה על רקע של קנאה אישית נגד סופרים שזכו לשם והוקרה בעבידתם המדעית. ארבעת הצעירים פרסמו בחוברתם מאמרי־בקרת שליליים על כל החידושים של חכמי ההשכלה — ביחוד שי״ר, רגיו, צונץ ושד״ל — בתולדות ישראל, ולא באופן מדעי־אוביקטיבי נכתבו המאמרים אלא מתוך השפלת כבוד וחיליל־שמות, בכוונה להעליבם ולהקניטם בפני הקורא. כשהגישו את החוברת לצנזור ותכנו נודע לי״ה שור מברודי, עשה מאמצים והשפיע עליו לגזור גניזה על "הרואה". כתוצאת ההשתדלות נבצר מהם להדפיס בלבוב את החוברת השניה, בה יצאו בבזיונות וגדופים אישיים נגד שי״ר. לפיכך נדפסה החוברת בשנת 1839 בשם "עמק שושנים" בהונגריה, שחוקי אוסטריה לא חלו בה, ושם הצטרף עמנואל רוזנטאל 30 ) אל הקבוצה הזאת. אולם, בהוודע הדבר לצנזור בלבוב גזר להשמיד את הספרים הנדפסים שהובאו לגליציה והעניש את המחברים בסך 25 דוקטים.