255 תולדות יחודי לכוב 256 צריך להמשיך בסילוק מסי״היהודים. הקהלה שיגרה משלחת אל הנציב סטאדיון וגוללה לפניו את הפרשה הזאת, אך הוא ענה להם בהלצה: "מי שאוכל טרפה משלם בזול, ומי שאוכל כשר עליו לשלם יותר׳, * 1). התשובה הדהימה את נציגי הקהלה. למרות ההתלהבות שהתעוררה ע״י המאורעות היו ההמונים אדישים. על המשכילים הוטל להסביר לאוכלוסיה את פירושה וחשיבותה של המהפכה ואת התועלת הנובעת ממנה ליהודים. הנציב סטאדיון נאלץ בכל־זאת להעביר את דרישות היהודים לביטול המסים אל משרד האוצר בוינה בהמלצה חיובית, והציע לבטל מיד את מסי "היהודים בנימוק שהם מסרבים לשלם את המסים בהסתמך על סעיף 25 של הקונסטיטוציה, וגם "מתוך כוונה לרכוש את אהדת החלק היהודי של האוב־לוסיה" 14). הממשלה הסכימה להמלצתו, ודנה עליה בישיבתה מ־22 ו״24 במאי 1848. שר האוצר, הברון פיליס קרויס, שהיה יליד לבוב והכיר יפה את מצב היהודים בגליציה, טען כי יש לצפות שהפרלמנט יבטל בקרוב את המסים היהודיים, אולם נוכח המצב הכספי של הממשלה קשה לוותר על הכנסה של 80.000 פל, לשנה. לפי הצעתו החליט הקבינט להמשיך בגביית המסים עד סוף 1848, כדי שהאוצר לא יצטרך להסתבך במשפטי־פיצויים עם חוכרי־המס. הדבר לא היה מנוגד לחוקת 25 באפריל 1848 15), שקבעה זכות הכרעה סופית לפרלמנט, שעמד להתכנס בוינה.

בעלונים כתובים אידיש הסבירו את חשיבות המפנה שבא עם המהפכה והקונסטיטוציה שהוענקה לעמי אוסטריה . אברהם מוהר וגיסו יעקב בודק הוציאו־לאור עלון בשם "עצה טובה , גוטער ראטה אונד עצה , וואס מען זאל צינד אין דיזער צייט טואן היר אין לעמבערג און אין אלע קליינער ןרייזען אונד שטעטליך " ובו קריאה אל היהודים לעשות למען השתתפות בחופש שהוכרז בעולם . עליהם להתלכד לקראת הפרלמנט שיתכנס ולא לטפל בקטנות . הם יצאו בחריפות נגד העשירים האדוקים וחוכרי־ המסים המתעשרים על חשבון האוכלוסיה . ניסח הקונסטיטוציה פורסם באידיש בעלון בשם "די קאנס־ טיטוציע . דאס קאידערליכע פאטענס מיט אלע 50 פינקטע פון דער קאנסטיטוציע . מיט דיזער קאום־ טיוציון הערען אויס פילע עמטער און פילע שטויערן , וואס האבן דאס פאלק געדריקט און חוץ דעם הערען אויף צוויי שענדליכע שטייערן , לעכטאונדפליישפאכט אונד די 1000 גולדן מינץ־טאקסע. . אונד מען וועט נאך האבן אנדערע פרייהייטעך (לבוב 1848 ) . באחת החוברות תוארו קורות חייו של הנסיך מטרניך בשם : "די לעבענסבעשרייבונג פון דעם שווינדלערישן מיניסטער מעטערניך״ ( 1848 ) .

בהשפעת המאורעות נוסדו בלבוב ובית ד ערי־ גליציה מועדונים יהודיים לקידום והפצת״השכלה. בראש המועדון בלבוב עמדו יעקב בודק, אברהם מאהר ויצחק אהרן רוזנשטיין. שם התרכז ה כל הפעולה המדינית וביזמתו נוסדו גם שעורי־ערב בשביל בעלי " מלאכה, שוליות, עוזרים מסחריים ופועלים. קהל האדוקים לא הסכים לפעילות הזאת של הנאורים. ביזמתם יצא לאור עלון־תשיבה נגד מאהר ובודק בשם: "מפרצת רשעים... קול קורא לגלות עדות עצה נבערה, מען זאל נישט פאלגין און צו העדין די פאלשע עצות פון די רשעים וואס זיי האבן געשריבין אין עצה טובה (בשנת מגלזזי הזקן בוגד י בגד, אוכלי הטמא והטהור יחדיו יספו לפ״ק)". בעלון זה חדש ו האדוקים את התקפותיהם נגד הרב כהן שהוא חוטא, אפיקורס וכר, ונגד הנהלת הקהלה, "הטמפל" ונגד הנאורים 16). המשכילים פרסמו כתבות״נגד בעתונים "אלגעמיינע צייטונג דעס יודענטומס" וב״צענטראל־ ארגאן" 17) בוינה, בהם השמיצו את מנהיגי האדוקים הרץ ברנשטיין והירש אורנשטיין והאשימו אותם שיחד עם חוכרי־המסים הגישו פטיציה נגד ביטולם של מס־הנרות ומס־בשר כשר. האדוקים פרסמו הכחשה, שאין להם שום קשר לפטיציה שהיא מעשה מביש של חוכרי מס״הנרות ותומכיהם.

אולם הכתב האלמוני 13 ) עמד על האשמותיו ונזף בעורכי״הדין ד״ר לאנדסברג ומאהל. שתמורת כסף "השאילו את עטם" למורדי־אור. האדוקים חששו שהנאורים ישתלטו על האוכלוסיה היהודית והחליטו להגיש לקיסר ולפרלמנט פטיציה נגד הרב כהן שהוא מקור כל רע וביקשו לפטרו, וגם לפזר את הנהלת הקהל שנמצאה בידי הנאורים, שהתושבים היהודים "נאנחים תחת עול שרידותה". בהנהלת הקהלה היו 7 חברים שנתמנו ע״י שר־ המחוז מיהלבאכר סמוך לשנת 1848. במלחמתם נגד ועד־הקהלה נתמכו האדוקים גם ע״י העו״ד ד״ר לאנד־ סברגר וד״ר מאהל ומאיר מינץ, שהרגישו עצמם נפגעים, שלא נתמנו כחברי הקהלה. הפטיציה של האדוקים הגיעה לידי פקיד״הקהלה, ברנהרד פיפס, בשעה שאחד האדוקים, גרינפלד, אסף חתימות. פיפס נתן הוראה לאסרו והחרים את