261 ד״ר נ. מ. גלכר 262 "אוהבי־ישראל" ד״ר מריאן דילבסקי, ד״ר פלוריאן זיאמיאלקובסקי והרוזן לשק בורקובסקי 26). למרות שמנהיגי הנאורים והמשכילים, כגון: מאהר ועתונו, נטו לריכוז־השלטון, היו תומכים בפולנים ומשתתפים בכל הפגנותיהם הלאומיות. ב־4 במאי 1848 השתתפו היהודים בהמוניהם בהלוויתו של הפליט הפולני אדוארד מורגנבסר, שבא מצרפת לקרקא ושם השתתף ב־26 באפריל 1848 בקרב־מתרסים ונפצע. מקרקא הביאו אותו ללבוב; בה מת. ב־31 ביולי 1848, ביום השנה להוצאתם להורג של תאופיל ווישניובסקי ויחף קאפושצינסקי ערכו הנאורים אזכרה ב״היכל", והרב כהן נאם בה 27). מנהיגי היהודים היו בטוחים, שצירי הפולנים בפרלמנט יגנו על עניני היהודים ויתמכו בדרישותיהם לשווי־זכויות מלא ולביטול מטי־היהודים, שלמרות הקונסטטוציה לא בוטלו. שאלת המסים גרמה להחרפת היחסים בין הנהלת הקהלה והאדוקים, כאשר אדוקים עשירים היו מחוכרי־ המסים והם השפיעו על חבריהם והגישו לשלטונות וינה תזכיר נגד ביטול־המסים, שלפי הקונסטיטוציה נמסר הסדרם לפרלמנט שנקבע ל־3 ביולי 1848, אך בעתים היו היהודים מחוייבים בתשלום מסים אלה. הקהלה שיגרה נציגים אל הנציב שהסבירו לו, שבהתאם לסעיף 25 של הקונסטיטוציה אין יסוד לגביית המסים. ההמונים הפסיקו לשלם את מס־ הנרות ולקנות בשר 25).
הדבר הרגיז את החוכרים, שהיו צפויים להפסד מרובה וקיוו לשכנע את הממשלה לטובתם. בתזכיר קבעו החוכרים בהעזה, שהיהודים עצמם מבקשים להמשיך בשיטת המסים. להוכחת דבריהם הוסיפו גליונות עם חתימות, שצרפו בזמנם לפטיציה בענין הרב כהן. בפני המון־העם טענו החוכרים שאפשר לסמוך על חסות השלטונות בתשלום המסים המיוחדים. כן נימקו את עמדתם שעם ביטול המסים יפסידו אלפי יהודים את פרנסתם כפקידים, חוכרי־משנה, מפקחים ועוזרים. נציגי הפולנים, הארכיהגמון וויארשכלבסקי, ד״ר סמולקא וד״ר זיאמיאלקובסקי, יצאו נגד הפטיציה הזאת. אולם קהלת לבוב לא הסתפקה בכך וקראה את נציגי כל קהילות גליציה לכינוס שהתקיים בלבוב והחליט לשלוח תזכיר 29) אל הפרלמנט ביינה, שמושבו נקבע לתקופת 26 יולי — 7 ספטמבר 1848. יהודי גליציה — נאמר בראשית התזכיר — מקוים
שהפרלמנט לא יכריע רק על עתידה של הממלכה ועל כיוון מדיניותה בלבד, אלא גם על הקיום האזרחי של היהודים ועתידם. תחת השלטון הפולני, לפני הכיבוש האוסטרי, נהנו יהודי גליציה מפי־יבילגיות, שהעניקו להם חופש מלא בחייהם הכלכליים, והיו רשאים לרכוש בתים וגם אחוזות. גם בימי יוסף 11 עוד נהנו מזכות רכישת קרקעות. כאן בא בתזכיר תיאור מפורט של כל ההגבלות וההיטלים הכספיים שהוטלו עליהם ושהובאו לא פעם בפני הקיסרים בתקופת השלטון האוסטרי. אע׳־פ שהקונסטיטוציה מ־25 באפריל 1848 הכריזה על מתן שוויון־זכויות אזרחיות ומדיניות, נתונים היהודים להגבלות מסויימות ועליהם לשלם מיסים מיוחדים הנגבים בכל חומר־הדין. וגוימים להתרוששותם של המוני העם. כל תקותם של יהודי גליציה היא שהפרלמנט יעשה מאמץ כדי לבטל את העוול הנעשה ליהודים. האם לא הגיע הזמן להעניק להם חוק אחד וחופש מוחלט? זה עשרות שנים מדברים בעתונות ובפרלמנטים על האמנציפציה של היהודים וזוהי גם דרישתם; תושבי גליציה דרשו בפטיציה כד 18 במרס ומ~ 6 באפריל 1848 שווי־זכויות לכל העדות והדתות ועל הפרלמנט להיענות לקריאה זו.
אכן, האדוקים לא יכלו להתפשר עם המציאות, שאברהם כהן היה מקובל על האוכלוסיה היהודית והנכרית. ביהוד, לא יכול היה ברנשטיין, מנהיג האדוקים, לסלוח לו, על שנסע בסתיו 1847 לוינה בראש המשלחת שהגישה את תזכיר הקהלה בדבר ביטול מסי־הנרות והבשר. ברנשטיין אף הציע לו פיצויים אם יוותר על משרתו בלבוב. אך הרב כהן דחה הצעה זו 30). באין ברירה, התחילו להציק לו באמצעים בלתי־ מוסריים. בינואר 1848, בשובו הביתה עם חביר ת מורים, חיכו לו כמה אדוקים בשער בית־הספר, התנפלו עליו ופצעוהו בידו 31). הם גם שיחדו יהודי עני, יואל שור, שהעיד כי הרב כהן מזייף את ספרי מרשם־ התושבים, אוכל טריפות ומחלל את הדת. החקירה הזימה את עדותו של יואל שור, שנענש ע״י השלטונות במאסר, ושוחרר רק לפי בקשתו האישית של הרב כהן. אך מצבו הורע מיום ליום. אשתו הפצירה בו לעזוב את לבוב וכמעט שהסכים לכך, אך הנאורים ביקשו ממנו להשאר, בידעם שאם יעזוב את העיר ייהרס ה״טמפל" וכל מפעלי הקהלה, שהקימו יחד אתו במאמצים רבים. אויביו לא נחו וחיפשו תחבולות להיפטר ממנו. והנה נזדמן להם אחד הבריונים, ברל פילפל, שהיה