263 תולדות יהודי לגוב 264 מוכן לבצע את מזימתם. ב־6 בספטמבר 1848 הפיצו האדוקים שמועות ברחוב הרחב (ברייטעגאם), שהרב כהן ומשפחתו חלו בחלי־רע. הרב וילדיו הלכו לטייל בהר "וחמוקי זאמק" ואשתו יצאה לשוק. וכשחזרה הביתה. בא הרופא אל בתם הקטנה תרזה. במטבח לא היה איש ואז נכנס פילפל וזרק רעל לסיר־המרק. כל בני המשפחה אכלו את ארוחת־הצהרים מבלי דעת דבר, וכעבור זמן קצר הרגישו ברע. הרופאים הוזעקו לעזרה, אך כל מאמציהם היו לשוא. הר׳ כהן ובתו תרזה מתו. הידיעה על הרעלת הרב הדהימה את כל העיר ־ 3) יהודים ולא־יהודים. הנציב זאלעסקי שלח דו״ח לשלטונות בוינה, ונתן הוראות למשטרה לחקור מיד באופן יסודי. בו ביום נאסרו כמה אדוקים, וביניהם הירש אורנשטיין והרץ ברנשטיין. פילפל התחבא, אך ביום ההלויה נכנס למספרה וביקש לגזוז את זקנו ושערות ראשו. הדבר עורר חשד, והספר קרא לאנשי־ גברדיה שעצרוהו. בתו של הרב ועוזרות הבית הכירו בו את האיש שנכנס לבית ולמטבח של הרב. מצבת קברו של הרב אברהם כהן בהלוויתו של הר׳ כהן השתתפו המונים וגם ראשי השלטונות והצבא. בשם הנהלת הקהילה הספידו ד״ר עמנואל בלומנפלד בהיכל הנאורים, לפני בית־הכנסת בדזוץ־לעיר הספידו הדיין אהלנברג ובבית־העלמין —

המורים מיכל וולף וברנהרד פרנקל 33. גוויתו נטמנה ע״י קברו של הר׳ יעקב אורנשטיין. מכיון שנפוצו שמועות, שהאדוקים יוציאו את גוויתו, הועמד משמר אנשי־גברדיה על יד הקבר. בכל זאת ספרו, שהאדוקים ביצעו את מזימתם. בזמן ההלויה ואחריה נאסרו ע״י המשטרה עוד כמה חשודים בהרעלת הר' כהן, ביניהם: יואל שור, יצחק שראמק, גבריאל סוחסטוב, אברהם ויינרב, מוטל אורי, אהרן מימלים, משולם פייבוש שור, חיה קארפל, משה חיגר, יוסל בובריקי, שמחה פיפר ואברהם אטלס. המתקדמים הקימו ועד מיוחד להגנה על זכויות משפחת הר׳ כהן, בראשותם של ד״ר בלומנפלד וד״ר מנחם, והביאו מוינה את הסניגור המפורסם בימים ההם ד״ר וייסנשטיין, שניגש לענין ההגנה במרץ. אולם לאחר זמן קצר הכיר שמאחורי הקלעים פועלים גורמים המעונינים בטשטוש כל הענין. ביזמתו הגיש הועד לנציב תזכיר בגרמנית בענין הפעולות הללו: "איבער די אומנזטריעכע, וועלכע זייטענס דער פאנאטישער יודעפארטיי שטאטפינדען, אום דעם ערפאלג דער שטראפגעריכטליכען אונטערזוכונג געגן די סערדער דע ס ראבינער ס כתן צו פע ר אייטעלך.