275 תולדות יהודי לבוב 276 בייזר, שמואל מודלינגר, יעקב בלבן 8 ב), שמואל שינבלום, משה דוד לאביץ, דוד דיאמנד, הידוע בספריו בשטח המשפט, אהרן דורנצווייג, יעקב ברוניק, משה יעקב פורדס, היינריך ד. ברנשטיין, דוד הכהן רפפורט, מאיר יהודה מימון. המשכילים השתלטו על חיי הקהילה והשתדלו להשפיע עליה לשם פיתוח ההשכלה והחינוך. מאמציה של הנהלת־הקהילה התרכזו בענין בית־ הספר, שהוקם בשנת 1845 בהנהלתו של הרב אברהם כהן. אחריו נתמנה למנהל בית־הספר ד״ר ברנהרד שטרנברג, שהיה קודם מורה בקולין (בוהמיה). ד״ר שטרנברג הרחיב את תכנית הלימודים ועם גדול מספר התלמידים הקים 2 סניפים ויסד שעורי־ערב למבוגרים, בהם למדו קריאה, כתיבה, חשבון. עניני החינוך התנהלו ע״י ועד־חינוך בהרכב של ד״ר ברח־ רפפורט, י.א. רוזנשטיין וי. קולישר. מספר התלמידים בבתי־הספר היהידיים הגיע למעלה מ־1000 ) 1). בבית־הספר לנערים ולנערות היו ביחד 8 כיתות. מלבד השפה הגרמנית למדו בו גם פולנית ועברית ע״י חבר מורים מנוסים, כגון: עקיבא לודנר, שלמה שלזינגר, ליאו סקלר ומיכאל וולף. מלבד בתי־הספר של הקהילה נוסדו גם שני בתי־ספר יהודיים פרטיים.
מיכאל וולף הוזמן להוראה עוד בימי הרב א. כהן, בשנת 1841. הוא נולד בשנת 1807 בגביץ׳ (מורביה) ונפטר בלבוב בשנת 1890. למד בישיבתו של הרב ר׳ חיים דייטשמן בטרביטש, אח״כ בתכניון בפראג ובוינה. אחרי גמר לימודיו היה מורה בפרוסניץ ולומניץ. כשהתחילו בשנת 1853 ללמד דת־ישראל בבתי־הספר התיכוניים ובגימנסיות נתמנה למורה־דת, והצטיין באופן הרצאתו ובמרצו. בשנים 1849 — 1857 מילא גם את מקום המטיף ב״היכל הנאורים״ ומשך בדרשותיו את קהל השומעים. מיכאל וולף התעניין גם בבעיות סוציאליות, ועיבד תכנית־ליסוד בשביל מושבות חקלאיות יהודיות בגליציה 15). בתכניתו הציע, בניגוד לתכנית מתקופת יוסף 11, שהיתה מבוססת על התישבות יהודים עניים ומחוסרי־פרנסה, לשתף יהודים אמידים בהתיישבות ולבסס את המושבות בעיקר על חנוך צעירים לחקלאות. כל קהילה צריכה לבחור ילד בגיל 10 — 13 וילדה בגיל 8 — 12, ולשלחם על חשבון־ג לחוה חקלאית בסביבות לבוב, לשם חינוך חקלאי לתקופת 6 שנים. אחרי גמר לימודם, יש ליישבם במושבה ולהעניק להם חלקות אדמה. וולף התעסק גם במו״לות ובספרות והוציא לאור ספרי־למוד בעצמו. בשותפות עם המדפים הנוצרי פורמבא ניהל בית־דפוס והוציא לאור את ספרי ר׳ נחמן ואברהם קרוכמל, יוסף פרל, שמשון בלוד, יצחק אייכל, נתן שמואלי, ראובן־אשר ברוידס יגם את כתבי ר׳ יעקב עמדים נגד תנועת ש״צ, שאזלו אז מן השוק.
ביטול מה־הבשר כשר גרם לקהלה קשיים לכסות את תקציב בתי־הספר. הוצאות התקציב עלו עד 1200 פלורין לשנה לכל בית־ספר. בזמן שנוסד בית־הספר הורשתה הקהלה לגבות מכל בקר שחוט — פלורין אחד ו־10 קרייצר להוצאות החינוך. בשנת 1853 הועלתה התוספת עד פלורין ד 40 קרייצר. החיסול הפתאומי של מס־הבשר הביא גם את יתר קהילות אוסטריה במבוכה גדולה מבחינה כספית, באין להם היכולת לכסות את התקציב שהיה בנוי ברובו על הכנסות מס זה. הקהילות פנו אל שר־הדתות, הרוזן טהון, וביקשו עזרתו, גם רבנים ביקרו אצלו ותארו לפניו את המצב הכספי של הקהלות. בהסכמת שר־ האוצר קראוּם נשלחו הוראות לארצות שנפגעו בחיסול מס־הבשר — בוהמיה, מורביה וגליציה — להמשיך בגביית המס. הממשלה דנה בישיבתה מ־13 בפברואר 1850 16 ) על הענין והחליטה לדרוש מנציבי־המדינות רשימת רבנים ונציגים יהודים כדי להזמינם לשם התיעצות. ההתיעצות לא התקיימה, והקהילות הטילו תוספת על מחיר בשר־כשר לכסוי הוצאותיהן. מובן, שגם קהלת לבוב התלבטה בקשיים לכסוי תקציב בתי־הספר.
הכנסות הקהל מההוספות המס על בשר־כשר הגיעו לסכום 3.733 פל׳ 20 קרייצר לשנה, מהם היו דרושים להחזקת שני בתי־הספר החדשים 2.400 פל׳. ועם רבוי מספר התלמידים היה צורך להקים כיתות מקבילות. ההתקדמות ברשודהחינוך בלבוב מצאה את הערכתה מצד הממשלה, עד שהביעה את נכונותה להמציא לקהלה — אם לא תצליח למצוא אמצעים לכיסוי התקציב — תמיכה מספקת כדי שבתי־הספר לא יסבלו גדעון בפעולתם. משרד־האוצר היה מוכן להגדיל גם את תוספת המס של בשר־כשד ולהרשות לקהלה להטיל תוספות־מס גם על מצרכים אחרים 17). בשנת 1855 הורשתה הקהלה להגדיל את המס במשך 3 שנים על בקר שחוט כשר עד 2 פל׳ במקום 1.74 פל׳, בנימוק ש״נוכח המצב המוסרי והתרבותי הידוע שיהודי גליציה נמצאים בו, לא תוכל להעשוֹת פעולה מספיקה למען חינוך הנוער״. מלבד בתי־הספר החזיקה הקהלה גם בית־יתומים, מעודילדים, בית־חוליט (במספר 170 מטות, שטפל