279 תולדות יהודי לבוב 280 מפורשת, הכריע הקיסר בצו מיום 2/10 1853 שבעניני בעלות־נכסים (בעזיצפעהיגקייט) יחולו על היהודים בכל מדינה החוקים מלפני שנת 1848, שישארו בתקפם עד הסדר סופי של עניני היהודים 25). צו זה הכניס מבוכה רבה בחוגי השלטונות שרובם חשבו שצריך להתיחס אל היהודים גם במובן המדיני לפי החוקים מלפני 1848. הדבר הכריח את שר־הפנים ד״ר באך לשלוח הוראה מפורשת נד 7 בנובמבר 1853 שהוראות הצו של 2/10 1853 נוגע רק לענין נכסים ומקרקעין בלבד. בגליציה, מלבד מחוז קרקא, רכשו היהודים עד 1848 רק 46 משקי אכרים, משנת 1848 עד אוקטובר 1853 נעשו 1389 עיסקות של רכישת קרקעות של נוצרים, ^ מהם היו משקי אכרים 26). הצו הכניס בהלה בין יהודי אוסטריה. מנהיג יהודי וינה, יוסף ורטהיימר, פרסם קונטרס על "מעמד היהודים באוסטריה" שמחה בו חריפות נגד השפלתם של 800.000 יהודים באוסטריה. קהלת וינא עוררה בחשאי את הקהילות בכל הממלכה להגיש פטיציות לקיסר נגד הוראות הצו. לממשלה נודע על הפעולה ומיד הריצה הוראות לכל הנציבים וראשי הגלילות להשגיח על הפעולה הזאת ולראותה כבלתי־חוקית. השלטונות קבלו הוראות לשמור ולמסור מיד דו״ח על צאת נציגי הקהילות לוינה 27).
באותם הימים שהה בוינה דוד הורווייו, חבר ועד־הקהל הבלבוב, לרגלי עסקיו עם בית־רוטשילד בוינה. כשנודע לו על הצעת הקהלה בוינא הודיע עליה מיד במכתב אל פרנס־הקהל ה ד״ר מנקס והדגיש את הדחיפות להכין פטיציה מטעם קהלת לבוב, בה יתואר המצב המיוחד שבגליציה ולהגישה לקיסר בידי 2 שליחים, ד״ר בלומנפלד וירחמיאל מיזם. הוה־ויץ דרש גם לצרף לפטיציה נתונים סטטיסטיים כדי להוכיח שבמשך 5 השנים האחרונות נרכשו מעט קרקעות ומשקים חקלאיים ע״י יהודים. ד״ר מנקס ענה שהנהלת־ הקהלה דנה במפורט על הענין וד״ר בלומנפלד ומיזם אינם מוכנים לצאת לוינה. וכי דבר גם עם הנציב גולוחובסקי שיעץ להמנע משיגור מיופ״־כח לוינה, שאין דעתו נוחה מזה. גולוחובסקי איים, שמיופי־כח שיבואו לוינה יגורשו מיד, אע״פ שהודה שהקהל ה רשאי ת להגיש פטיציות לקיסר. הניב הודיע שימסור למשטרה העליונה בוינה על הענין. אחרי פגישתו עם הנציב התקיימה ישיבת ועד־הקהל ה והוחלט לשאול את הורוויץ, אם אינו מוכן להגיש את הפטיציה בעצמו יחד עם 2 מחברי ההנהלה, שהוא יקבע. הורווי ץ ענה שאין ביכלתו לקבל עליו את השליחות בגלל נסיעתו לקלן בענינים דחופים.
הנציב גולוחובסקי מסר ב־21 באוקטובר 1853 דו״ח מפורט על שיחתו עם ד״ר מנקם לשלטונות בוינא. וגם הודיע, שקהל ת לבוב החליטה לוותר על הגשת הפטיציה ולהטיל על ד״ר בלומנפלד וירחמיאל מיזם, הנוסעים לוינה בעניניהם הפרטיים, להתקשר עם הקהלה בוינא ולמסור ידיעות על תוצאות המו״מ. הנציב גולוחובסקי העיר את תשומודל ב המשטרה בוינא על הנחיצות לשמור על צעדיהם של מיזם וד״ר בלומנפלד. משטרת וינה עשתה את כל ההכנות להשגיח על מעשיהם של ד״ר בלומנפלד ומיזס. וגם הזמינה לחקירה את דוד הורוויץ, שמסר להם על תוכן הודעתו ללבוב. הוא הצהיר, שלפי דעתו תשולח הסטיציה בדואר או שיוותרו על כל הענין. הורוויץ צדק בהשערתו, כי הכיר יפה את חבריו וידע שלא יעיזו לעשות דבר נגד רצונו של הנציב. ואכן, קהלת לבוב לא שיגרה את נציגיה אלא שלחה את הפטיציה בדואר, ובקשה לבטל את התקנות המגבילות את זכות הבעלות של היהודים על נכסים. אבל, כל ההשתדלויו ת היו לשוא. ההגבלות נשארו בתוקף ואתן שבו לתחיה גם שאר ההגבלות מלפני 1848. רק בעניני חכירת אחוזות וקרקעות בכפרים, משקי אכרים שהוצאו מהכלל, לא נעשו קשיים, שהרי לפי סעיף 34 של תקנון היהודים מ־7 במאי 1789 היתה חכירתן מותרת, מלבד זה הותרה ליהודים חכירת זכות־פרופינצי ות וזכות־טחינה, שהיו קשורות עם האחוזות. אולם, איסור רכישת בתים נוצריים בלבוב גופא,
פגע ביהודים מאד. העידיה והנציבות לא הסכימו להרחבת הרובע היהודי מחוץ לתחומו 28). איסור העיריה, על יסוד תקנות מלפני 1848, להחזיק דוכני־מכירה של נחתומים יהודים מחוץ לרובע היהודי, היה פגיעה כלכלית קשה. הקהלה ערערה, אך הנציבות לא נענתה לדרישתה והסכימה להחלטת העיריה מתוך הנחה שהסרת האיסור תביא נזק לאופים נוצרים, ומוכרים יהודים יפגעו בנקיון האיזורים הלא־ יהודיים 29). העיריה לא הסכימה שסוחרים יהודים יחזיקו חנויות ברובעים לא־יהודיים. הדבר עורר גם ויכוח בין שר־הפנים ד״ר באך והנציבות בלבוב. באך נקט