307 תולדות יהודי לגרב 308 בוטלה ההגבלה זו ומאז גדל מספר התלמידים היהודים בגימנסיות, ואח״כ גם מספר הלומדים באוניברסיטאות. לפני 1848 היו תלמידים יהודים שלמדו משפטים באוניברסיטת לבוב במספר מועט: בשנת 1825 — 2 יהודים, 1826 — 4; 1827 — 19 1828 — 6 ז 1829 — 4; 1830 — 6. בשנים 1831 — 1848 לא גדל מספרם בהרבה. על ריבוי התלמידים היהודים באוניברסיטת לבוב בשנים 1851 — 1870 אפשר לעמוד לפי מספרים אלו, ויש לציין שגם בקרקא ובוינה היו יהודים באוניברסיטה ובאין פקולטה לרפואה בלבוב, הוכרחו הרבה ללמוד רפואה במקום אחר. מספר הלומדים באוניברסיטת לבוב היה: בפקולטה למשפטים: 1851 — 17 יהודים, 285 לא־יהודים 1860 — 42 ״ 284 " 1870 — 38 " 484 " בפקולטה לפילוסופיה: 1851 — 25 יהודים, 64 לא־יהודים 1860 — 6 ״ 59 " 1870 — 13 ״ 160 " כתכניון: 1851 — 46 יהודים, 127 ל״א־יהודים 1860 — 22 ״ 207 " 1870 — 35 ״ 230 " תמונה אחרת משווים מספרי התלמידים היהודים באוניברסיטה ובתכניון בלבוב בשנים 1881/2 — 1901/2: מספר התלמידים באוניברסיטת לבוב לפי הפקולטות״): כתבנ י ון: % מהם יהודים ס״ה % מהם יהודים ס״ה ־ 7 פילוסופיה לא־יהוד׳ יהוד׳ רפואה לא־יהוד׳ יהוד׳ < 7 70 משפטים יהוד׳ יהוד׳ שנים לא־ 16.6 33 199 10.4 103 762 11.8 15 127 — — — 16.5 88 532 1885/6—1881/2 14.6 25 172 14.4 167 962 19.3 28 145 — — — 21.4 139 650 1890/1—1886/7 9.7 24 248 18.8 251 1262 20.1 33 164 30.3 10 י 33 25.6 208 814 1895/6—1891/2 11.2 64 573 20 361 1863 19.9 41 206 32.8 44 134 23.8 276 1162 1900/1— 1396/7 22.4 234 1045 22.3 561 2718 13.7 104 761 47.2 42 89 31.8 415 1307 1905/6—1901/2 עד 1894/5 למדו יהודי גליציה המזרחית רפואה באוניברסיטאות קרקא ווינה. מספר הלומדים פילוסופיה עלה הרבה בשנת 1905/6, בגלל ריבוי בתי־ הספר התיכוניים והדרישה במקצוע ההוראה.

במשך 20 שנה (1870 — 1890) גדל מספר בוגרי האוניברסיטה, ובכל שנה נוספו עורכי־דין ורופאים במספר רב: עורכי־דין: בשנת 1890 היו בלבוב 33 יהודים בין 91 עורכי־דין (36.3%) 5 1900 — מבין 168 — 67 יהודים (39.9%) ? 1910 — בין 241 — 137 יהודים (56.9%). רופאים: 1890 — בין 124 — 30 יהודים (24.2%); 1900 — בין 242 — 53 יהודים (21.9%); 1910 — בין 342 — 103 יהודים (30.1%). האינטליגנציה האקדמאית התבלטה מאד בחיים הצבוריים של יהודי לבוב. אולם למרות השינויים שבאו עקב הקונסטיטוציה, הרימו גם האדוקים ראש והתחילו לדרוש זכויות בקהלה. הם התכוננו לתפוס עמדוהדמפתח בקהלה: קודכדכ ל דרשו למסור את הנהלת ספרי המרשם האזרחיים (פנקסי הילודה, נשואין ותמותה) לידי הרב שאול נתנזון. הם התנגדו שהרב יהיה זקוק לשם סידור קידושין לרשיון המטיף, "הרב מטעם". המאבק פרץ ביחוד בועדת־התקנות של הקהלה, כאשר דנו בענין היחסים שבין הרנדאב״ד ומטיף-ההיכל. המרצה ד״ר ליאו קולישר הציע נוסחה זו: "הענינים הדתיים של קהל לבוב הם בסמכותם של הרב ושני דיינים, האחד

מהם הוא מטיף ההיכל" . לעומת זה הציע ד״ר פיליפ מאנס לקבוע : "במקרה שהמטיף הוא למד ן תורני , אזי הוא יהיה אב״ד" . חברי הועדה האדוקים , עם אהרן אטינגר בראש , התנגדו לכך בחריפות ולפי הצעת יושב־ראש הועדה ד״ר הניגסמן נתקבלה נוסחתו של ד״ר קולישר , כדי למנוע התנגשו ת עם האדוקים . בנוגע לבעי ת ספרי־הרישום , הוחלט למסור את הנחלתם לפקיד מוסמך מיוחד , ולא להשאירם בידי המטיף . מזכיר־הקהלה , ד״ר איגנאצי נוסיג , נתמנה לתפקיד זה . אולם המאבק בין האדוקים והנאורים לא נגמר בזה . בשנת 1868 נבחר ועד־קהלה חדש שרוב חבריו היו נאורים : מאיר ירחמיאל מיזם , ד״ר לנדסברגר , ד״ד הניגסמן , מוריץ קולישר , ד״ר יוליוס קולישר , ד״ר ה . פרנקל 2 א ) 1 ומצד האדוקים — ישעיה מנקים . • ) משנת 1894/5 . ד״ר הגיגסמן ניהל את עניני מוסדות הסעד