27 ד״ר נ. מ. גלבר 28 מדמי־החכירה שהיה חייב למלך כמיכסן ("טלונאטור"). אחרי המוכס היהודי גוט החכיר לו המלך את המכס בחלם. בשנת 1414 הוא מימן את המלחמה נגד הצלבנים, שנגמרה בנצחון הפולנים בגרובבלד (1414). יהודי אחר, יעקב שלומקוביץ, מלוצק, שעמד בקשר עסקים עם הבנקאי היהודי לבקו מקרקא. הלווה סכום ניכר לעירית לבוב, שהיתה צריכה לתת למלך כתרומה למלחמה זו 13). וולצקו מלווה כסף גם לאצילים ומתעניין גם במשק חקלאי. כידוע, חילק יאגיללו שטחים גדולים ברייסין לנתיניו ואביריו לשם ישובם ויסוד כפרים וערים. בתקנה מיום 17 ביוני 1423 מסר יאגיללו גם לוולצקו שטח גדול בין הדגיסטר ושצרז׳ץ לשם התישבות והעניק לו את כל הזכויות וסמכות השיפוט על המתישבים ומינהו לראש הכפר ורביד 14). במתן שטח זה היתה עמוד־וזקלו ן ("קונא") בביודהכנסת גם מטרה כלכלית, כדי שיביא למלך הכנסות. המלך קרא לו "סוכן" ("אופיציאליס נוסטער״) תוארו הרשמי היה ״טלונאטור״ — מוכס), חיבב את יולצקו והיה מעונין שיתנצר, אולם משסרב להמיר דתו, מוכרח היה למסור את הראשות במספר כפרים לידי נוצרי. מפני שהכמורה התנגדה לכך, שהוא, בתור יהודי, יטיל את מרותו על אוכלוסיו הנוצריים. לאט־לאט היה וולצקו מוכרח למכור את הכפרים ולותר על פעילותו החקלאית 15). מאז התעסק רק במסחר ובחכירת מסים ממלכתיים ועירוניים והיה הסיטונאי הגדול ביותר. הוא החזיק גם בריכוודדגים בסביבות

סמבור והשתדל להכניס לשוק דגים מתוצרת פולין, דוקא בזמן שלבוב היתה מרכז בינלאומי לסחר־דגים וקוויאר (ביצי־דגים). יבוא הדגים בא מחופי הים השחור ומכאן נשלחו לכל אירופה, וגם מסחר זה היה בידי יהודי לבוב. לוולצקו היה גם בית ברובע היהודי בלבוב, והוא מת, כנראה, בשנת 1441, ערירי. בתקופה זו ידוע עוד מוכס מלכותי יהודי בלבוב בשם נוטקע. הוא היה סוחד־בקר. בשנת 1452 החכיר לו המלך קאזימיר ז'אגילונצ'יק את המכס בלבוב. בכתב החכירה מ~ 2 ביולי 1452 קובע המלך שיושרו, נאמנותו וכשרונותיו של היהודי נוטקע מלבוב, המצטיין בזריזותו, הניעו את המלך, על יסוד המלצות רבות לטובתו ולשבחו, למסור לו ל״יהודי שלנו " ("יודאאוס נוסטער" ) לשנתיים את המכס תמורת דמי־חכירה בסך אלף גרזיבני (גזיבני = 48 גרושים), בארבעה שעורין. ב~ 1452 חכר נוטקע גם את מכרות המלח בדרוהוביץ וא ת המכס בגרודק 17 ). מבין יהודי לבוב ידוע גם הסיטונאי שכנא יבנו יוסף. שכנא עמד בקשרי מסחר עם סוחרים יהודים מביצנץ ואיטליה, שהשתקעו בקאפא (בקרים) וניהלו משם מסחר תדהיקף עם פולין. אחד מהם, כלב, שבא ללבוב בשנת 1442, הקים פה סניף. בתעודות קוראים לו: קאלף יודאאוס דה קאפא אליאס דה ליאופולי. (כלב, יהודי מקאפא, וגם לבובאי).

שכנא, שהיה אז חוכר המכס בלבוב, נתן לו הקלות חשובות בשביל ו כדי להעביר סחורות מן המזרח דרך גבול המכס הלבובי, בשור של 2000 גולדין. בשנת 1440 הורעו היחסים ביניהם, אחרי ששכנא סרב לשלם לקריסטופורוס גארדיה פרעון חוב בסך 100 גולדים לפי הערבות של כלב. הדבר הגיע לידי משפט ממושך. כלב מצא לו מגן ותומך בוויבודה הלבובי פיוטר אדראוואז 18) שערב גם בעדו, אולם חסות זז־הכניסה לורבודה גם רווחים ניכרים 19). שכנא מנהל עסקים מרובים, מלווה כסף גם למלך ולדיסל ב וארננציק, לוויבודה בפודוליה, לקאשטלן מחלם נגד משכנתא של בתים ואחוזות. היקף עסקיו מכריח אותו לקבל הלוואות מאת הארכיהגמון הלבובי. אתו יחד עובדים אשתו דינה ובגו יוסף. כמלווים מקצועיים ידועים לנו בתקופה זו שלמה, שבמשך 5 שנים (1382—1387) נתן למעלה מעשרים הלוואות לעירוני לבוב! יצחק שהיה מלווה עפ״י רוב כספים לאצילים ולחוכרי־מכס יהודיים, לסוחרים ארמנים ורותניים. היו גם יהודיות שעסקו בעסקי