325 ד״ר נ. מ. גלבר 326 אולם סוקולוב חזר לווארשה ומועמדותו בוטלה. נראה שהשלטונות לא הסכימו למועמד, שהוצע ע״י ד״ר גולדמן. במקומו של הרב לוונשטיין נבחר בשבת 1891 ד״ר יחזקאל קארו, בנו של ר׳ יוסף חיים קארו, הרב מוולוצלאבק, שכיהן בתור רב בפילזן בבוהמיה. בראש הקהילה עמדו שמואל הורוויץ, וד״ר אמיל ביק. את עניני ועד־החינוך ניהל ד״ר שמואל שאף. שלשתם השתדלו להרחיב את פעולות הקהילה במוסדות צדקה וסעד. נוסד ועד־נשים בראשות גב׳ ד״ר אדלה אינלנדר, שדאג להמציא לתלמידים בני עניים הלבשה הנעלה ומזון. בהשתדלות הקהילה הוציאה הממשלה ב־17 ביוני 1888 חוק, שלפיו קבלו מורי־הדת את משכרתם מן הממשלה או המדינה. ב־1 בדצמבר 1889 הוצא חוק, שקבע את הסדר ודירוג מורי־הדת בבתי־ הספר העממיים. במקומו של ד״ר איגנאץ נוסיג נכנס לתפקיד מזכיר הקהילה ד״ר פשס. מפנה גדול חל בשטח המעמד החוקי של הקהלות. ב־1 במרס 1891 הגיש עלר־הדתות ברון גאוטש לפרלמנט ולבית־המחוקקים העליון (העררענהויז) את החוק "על העדה הדתית היהודית" שנתקבל בלי שום התנגדות עקרונית, מלבד הנאומים אנטישמיים אחדים בפרלמנט, שלא נגעו בתוכן הצעת־החוק, אלא היו מכוונים לתעמולה לבד.

בחוק ניתנה רק מסגרת שקבעה את ההיקף והשטח של הקהלה וסמכויותיה, תפקידי כלי־הקודש (הרב, סגנו, דיינים, שמשים), מוסדות, היחסים עם השלטונות. בסעיף 28 נקבע שעל הקהלי־ת לעבוד תקנון, שיקיף את גבולות ושטח הקהלה, הרכב ההנהלה, בחירתה וזמן שרותה, תפקידיה וסמכויותיה; תקנות בנוגע לרב, בחירתו, סמכויותיו, זכויותיו וחובותיו, זכויות וחובות חברי־הקהלה, תקנות־בחירות, החזקה והנהלה של מוסדות־הקהלה, תקנות בתי־כנסת ומנינים פרטיים, התקציב ומסים. יש להגיש לאשור השלטונות את התקנון וכן כל שנוי בו. לחוק צורף טיפס־תקנון — בשביל קהילות בגליציה ובו 93 סעיפים 23). קהלת לבוב טפלה בשנת 1891 — 1892 בעביד תקנוךדוגמה (מוסטער־סטאטוט) לפי טופס־החקנון שהציעה הממשלה בשביל כל קהילות גליציה. בקהילות — פרט לערים מספר — לא היה קיים שום תקנון. התקנון עובד ע״י ועדה של נציגי קהלת לבוב, רבנים ובאי־כח הממשלה. ונתקבל בועדה פה אחד 24). בשנת 1891 (ז׳ שבט תרנ״א) נפטר הרב ר׳ יצחק־ אהרן אטינגא והקהלה ניגשה לבחירות של רב במקומו. בין המועמדים היו הרב ר׳ יצחק שמלקיס מפשמישל, ר׳ אריה ליב ברדדא, הר׳ ודיס מצרנוביץ, הרב רוהאטין מזלוצוב, והרב ר׳ יצחק חיות מברודי. ב־7 בפברואר 1892 התקיימה בחירת הרב ע״י 80 בוררים, מהם בחרו 34 את הרב ר׳ יצחק שמלקיס, הרב ר׳ אריה־ליב ברוידא קבל 25 קולות, ויתר המועמדים 21 קולות. בחירת הרב ר׳ יצחק שמלקיס 24 א) היתה שרירה וקיימת.

הקהל היה צריך לבחור גם מנהל לבית־הספר היהודי. ב־15 ביולי 1893 מת ד״ר ברנהרד שטרנברג (1823 — 1893), שהיה מנהל בית־הספר 45 שנים, ותרם הרבה להתפתחותו וגידולו מבחינה חינוכית ומספר התלמידים והמורים. ד״ר ב. שטרנברג היה פעיל גם בחיים הציבוריים, וביחוד בהנהלת "היכל הנאורים". בהנהלתו מלא בית־הספר תפקיד ניכר בחיים התרבותיים של יהודי לבוב. אחריו נתמנה כמנהל בית־ הספר המורה מאנדל, ובשנת 1899 מנו את ד״ר שמואל גוטמן (1864 — 1935) במשכרת של 2400 כתרים לשנה. ב־14 בפברואר 1909 הסתלק ד״ר ש. גוטמן מתפקיד המנהל אחרי שנתמנה לרב ומטיף. ואת ביוד־הספר ניהל המורה שמואל שלאגובסקי, ובמותו נתמנה הרמן שפט כמנהל (עד שנת 1934). בשנים 1890 — 1895 התפתחה התנועה הציונית בלבוב. הנוער והאינטליגנציה האקדמאית פעלו למען תנועת חבת־ציון והתחילו מתענינים ביהדות, אחרי תקופת ההתבוללות. על התנועה הציונית ועל התמורות החברתיות, תרבותיות ומדיניות בחיי היהודים, בקשר עם התעוררות הרעיון הציוני, ידובר בפרק "על תולדות התנועה הציונית*). בלבוב ובגליציה נעשו נסיונות לעזור לבעלי־ מלאכה ולסוחרים קמעונאים ורוכלים מבחינה כלכלית. ״איק״א״ הקימה בשנת 1898 "קופות מלוה־וחסכון" וכן אגודות־קואופרציה לאשראי. בתמיכת מוסדות שונים נוסדו קורסים להשתלמות הנוער במלאכה, ושעורי־ערב ללימודים כלליים. פעולה נמרצת נעשתה גם בהקמת בית־־־החול׳ים,

שנוסד על ידי מורי ץ לאזארוס 24 ב) שנתן את הכספים לבנין בית־החולים החדש, שהכיל 80 מטות. בית־ החולים הורחב והוגדל בשנת 1902 על הוצאותיו, שעלו לסך 600.000 כתרים. אשתו תרמה עוד 60.000 כתרים לריהוט פנימי. לאזארוס מסר את ביודהחולים, שבנינו *) בכרך ב׳ של ספר זה.