337 ד״ר נ. מ. גלכר 338 את ראש־הקהל הד״ר דיאמאנד. ואז הוחלט לסגור את בתי־הכנסת. אחרי־הצהרים הוזמנו ד״ר הויזנר והרב ר׳ א״ל ברוידא אל הגנרל אייכה, שחקר אותם שוב בעבין היריות. בערב יום־הכפורים לא התקיימו הפלות. כל בתי־הכנסת היו סגורים. בלילה הזמינו את ד״ר הויזנר והרב ר׳ א״ל ברוידא אל גראף בוברינסקי, שהודיע להם כי סגירת בתי־הכנסת נראית כהפגנה נגד השלטונות הרוסיים ולכן הוא מצווה לפתוח את בתי־ הכנסת למחרת. ואמנם, נעשה הדבר וביום־הכפורים התפללו בבתי־כנסת, ובינתים שוחרר גם ד״ר דיאמאנד מן המאסר. המצב הוקל במקצת רק אחרי שבא הרופא הצבאי היהודי ד״ר לאנדר ללבוב, והתעניין במצב היהידים. ד״ר הויזנר מסר לו תזכיר מפורט על מצב היהודים בלבוב ובשטח הכבוש של גליציה, והתזכיר נשלח מיד לפטרבורג. בהשתדלותו של ד״ר לאנדר בא בדצמבר 1914 מזכיר איק״א ברוסיה, דוד פיינברג ללבוב. ראשי־הקהלה נמנעו מפגישה אתו, ועם יהודי מיוסיה בכלל, מחשש שמא יאשימום האוסטרים באי־נאמנות. ד״ר הויזגר השפיע ושיכנע את ראשי־הקהל ה שעמדתם אינה מוצדקת ונתקיימה פגישה עם דוד פיינברג, ד״ר לאנדר, ד״ר הויזנר, ד״ר דיאמאנד ויעקב שטרוה. אחרי הפגישה מסר ד. פיינברג לרשות "ועד־הקהלה" 14.500 רובל לפעולות עזרה.

דוד פיינברג ביקר יחד עם ד״ר הויזנר אצל גראף בוברינסקי והשיג רישיון לפעולות "ועד־העזרה". אולם, השלטונות המשיכו בשיטות שוד, החרמות וגניבות. יהודים רבים נעצרו באמתלה. שהם מסתירים שבויים אוסטריים בבתיהם ורובם הוגלו כבני־תערובת לפנים רוסיה. עם תבוסת הצבא הרוסי בחזית הוחמר מצב היהודים בלבוב. היהודים סבלו גם מן היחס העוין של האוכלוסיה הלא־יהודית, הן הפולנים והן הרותנים, שהאשימום בהפקעת מחירים, הורדת שער־הרובל, העלמת מזונות. לאחר שהאוסטרים כבשו את לבוב בחזרה, האשימו הפולנים, • 3 ) — שבעצמם נטו לרוסים — את היהודים באהדה לרוסים, שקיבלו בתשואות את פני הצאר בעבר ואת לבוב באפריל 1915, וכי עם כניסת גדודי הקוזקים גילו שמחה על כיבושה של לבוב(! ) 36 ). במיוחד סבלו היהודים מן ה״אוחרנה" (הבולשת), שהשתדלה גם לרכוש יהודים כסוכנים. אכן, בין 420 אנשים שהיו בשורות ה״אוחרנה״, היו רק 30 יהודים (כ־ 7% ), והם היו אנשי העולם התחתון ורועי־זונות. האוכלוסיה היהודית לא עמדה בשום קשר עם הכובש הרוסי. להפך, היהודים עשו הכל כדי לפדות שבויים אוסטריים וגרמנים ולעזור להם הם עזרו גם לפקידים אוסטריים שנשארו בלבוב וסבלו ממש רעב, בשעה שלא היה מזון מספיק למחית משפחותיהם הם. הצייר ווכטל

מזמן שנכבשה גליציה ברור היה שהרוסים החליטו להשמיד את היהודים, שרא • בהם אוהדי אוסטריה, והם ידעו שכל הבטחותיהם לא ישפיעו על היהודים לבגוד באוסטריה. לפיכך, ראו בכל יהודי מרגל לטובת אוסטריה. בתנאים שנוצרו קשה היה לארגן את החיים הציבוריים. בכניסת הרוסים ללבוב עברו מיד כל הפעולות של "ועד ההצלה" לידי הקהלה, שד״ר יעקב דיאמאנד עמד בראשה, אחרי שהנשיאות עזבה את העיר. בה,־דש אוקטובר 1914 נקבעה ועדה מיוחדת בהשתתפות דוד רובנצאהל, וד״ר ליאו אוארבאך, שהוטל עליה לטפל בעניני העזרה והסעד. מלבד הפליטים, היה צורך דחוף לדאוג גם לאוכלוסיה היהודית שנשארה בעיר בלי אמצעי מחיה ופרנסה. 4.000 משפחות מלבוב וכ־4000 פליטים מחוץ־לעיר היו זקוקים לעזרה במזון, הלבשה, רפואות וכר. עשרות בתי־תמחוי נפתחו בעיר, בהם ניתן אוכל כשר חם ולהם לאלפי יהודים שנעצרו ע״י הרוסים והיה צורך לדאוג להם. בכל שכבות האוכלוסיה גבר העוני ורבתה המצוקה. גם התמותה גדלה בתוצאות ההזנה הלקויה והמחלות. במשך שנה, מ־1 באוגוסט 1914 עד 1 באוגוסט 1915. עלתה התמותה בין היהודים פי ! 11 מאשר בשנים שעברו. אחרי שדוד פיינברג השיג את רשיון הגנרל־