393 הרב ראובן מרגלית 394 מתיבתא בחבורה של מופלגי תורה והיה עוסק במצות, גבא י צדקה וגמילות־חסדים לעניים ואביונים, א׳ דר״ח תמוז שנ״ב. שנ״ו (1596), ר׳ יוסף ב״ר שמואל, תפש ישיבות בכמה קהלו ת וביחוד בלבוב, גבור כארי במלחמת התורה, ערב ר״ח תמוז שנ״ו. שנ״ט (1599), ר׳ יצחק אייזיק בהקדוש ר׳ יחיאל, הרב האחרון של שתי הקהלו ת אחרי אשר בן יצחק כהן, ריש מתיבתא אב״ד ונשיא, האשל הגדול, תפארת ישראל, ט׳ תשרי שנ״ט. שס״ט (1598), ר׳ משה ב״ר אהרן, משה איש האלהים היה מלא תורה ויראה, רב חיל ובפלפולא דאורייתא ומבין שמעתתא אליבא דהלכתא. תפש ישיבות בכמה קהלו ת, וישב בישיבה שיש בה סמוכין דאורייתא... ב׳ סוכות שס״ט. שע״א (1610), ר׳ חנוך הענדל ב״ר שמריה, ריש מתיבתא וריש גלותא, אביר הרועים, דאותוהו רברבין ומופתי ותקיפין, מלא וגדוש בכל החכמות... א׳ דר״ה שע״א. שע״ג (1613), ר׳ יהודה ליב ב״ר משה הבקי בחדרי תורה בנגלה ובנסתר, מקודם אב״ד בפודהייץ, ואחרי כן ריש מתיבתא בלבוב, י״א חשץ שע״ג. שע״ג (1613), ר׳ משה ב״ר יוסף ריש מתיבתא בקהלתנו הגדולה, עיר של חכמים וסופרים, דלה דלה מבא ר מים חיים והשיב לשואליו דבר ה׳ זו הלכה, י״ב סיון שע״ג.
שע״ד (1614), ר׳ יהושע וולק (פלק) ב״ר אלכסנדר הכהן, תלמידו של הרמ״א והמהרש״ל, התחתן עם בת ר׳ ישראל פרנס בלבוב שיחדלו בית גדול ולמד שם עם רבנים גאונים, שהיי סמוכים על ׳שולחנו. נתמנה לרב בלודמיר וחזר ללבוב בתור ריש־ מתיבתא, מתלמידיו היו ר׳ יהושע בעל "מגיני שלמה", ר׳ אברהם שרנצל בעל ,איתן האזרחי", ר׳ ישעי׳ הלוי איש הורוויץ בעל השל״ה ועוד. בשמו נתפרסמו הרבה תקנות ועד ארבע־ארצות, עשרים וחמש שנה הקדיש לחבור ספריו הגדול־ם הסמ״ע ("ספר מאירת עינים") וס׳ "דרישה ופרישה" על ארבעה־טורים. ׳חיבר עוד ספרים, מהם נשרפו ומהם שנשארו בכת״י. "גאון וחסיד, מוכתר בכל ארבעת הכתרים: תורה, כהונה, מלכות ושם־טוב אשר קנה לעצמו, תפס ישיבות והשקיט ריבות, עשה צדקות ונדיבות, העמיד תלמידים *) סוחסטא בלא הצליח לפענח את התאריך במצבתו. בפנקס־הקהלה נמצאת חתימתו בשנים שפ״ז, שצ״ג, שצ״ט. צדיקים חסידים, וטרם כבה אורו איזן ותיקן תקנות לדורו, עלה לחיי עד י״ט ניסן שע״ד"").
שע״ו (1616), ר׳ מאיר ב״ר גדליה מלובלין, נולד שי״ח (1558), בן כ״ד נתמנה לראש ישיבה בעיר מולדתו בלובלין, בן כ״ט נתקבל לראש ישיבת קרקא במקום חותנו הר׳ יצחק שפירא, בהיותו בן ל״ז נתמנה לראש־הישיבה בלבוב ולאב בית־דין בגלילות לבוב, במשרה זו כיהן שמונה־עשרה שנה, בשנת שע״ג חזר לעיר מולדתו לובלין בתור רב אב־ בית־דין וריש־מתיבתא, באחת מתשובותיו (סי׳ פ״ח) הוא אומר: "ת״ל העמדתי תלמידים הגונים הרבה בכל הגדולים הקדמונים ורוב תלמידי המה היום כולם ראשי ישיבות ומורי הוראות בישראל". הערכתו בפי חכמי־דורו אנו רואים ממכתב ר׳ יוחנן מהעלישה שבו מתאר אותו "איש אלהים קדוש, מלך ישראל, מימות רבינו הקדוש לא נמצא כמותו תורה וגדולה במקום אחד, מ"ו עמוד ימינו נר ישראל פטיש החזק כמוההר״ר מאיר ר״מ ואב״ד דק״ק לבוב וגליל שלו". מספריו שחיבר נתפרסמו מאיר עיני חכמים חדושי מסכתות ותשובותיו, ונח נפשו בט״ז אייר לפרט משי״ח ה׳ אב״י (שע״ו), רכיב ישראל ופרשיו, מאיר לארץ וקדושיו, איר חכמים וישרים, יחיד בדורינו בכל עברים, ראש ועד הנבחרים... דבר ודיין קשה וחמורים, לו הקריבו להשיב בספרים, ידו הגדולה הראה בחכמת סתרים... וסופר לדור אחרון, שקול כמשה ואהרן".
ר׳ יוסף (קאזי) אב״ד לכל מדינת פודוליה. מהר״ם מלובלין הנזכר בריבועם אחד מחכמי דורו, שהשיב על הוראה הלכתית אחת שהכריע. הוא אומר: "העתקתי תשובתי הראשונה והצעתיה לפני חכמי דורנו והסכימו לכל דברי, כל זקני גדולי המורים הגאונים הגדולים שבכל מדינת פולין וליטא הלא המה הגאון הגדול מהר״ר מרדכי יפה יצ״ו אב״ד דק״ק פויזנא, והגאון המופלא מהר״ר משה אב״ד בגליל קרקא, והגאון המופלא בתורה ובחסידות מהר״ר ליב אב״ד דק״ק בריסק וכל מדינת ליטא, והגאון מהר״ר יוסף יצ״ו אב״ד דלבוב וכל מדינת פאדאליע". יתר פרטים על חייו ופעילותו אין. אח״כ היה רב בפוזנא ונפטר שם. בנו שלמה זלמן נפטר בלבוב כ״ג טבת שע״ב. שע״ט (1619), ר׳ ישראל אליעזר ב״ר משה אברהם גרויפן, דיין מצוין וראש אב״ד, הורה *) בסוף ס׳ ״מזבח אדמה״ (שלוניקי, תקל״ז), כ״ד — כ״ט נזכר "קונטריס מהגאון הגדול מהר״י אלקבץ זלה״ה בעל הסמ״ע".