37 תולדות יחודי לכוב 33 קאשטלנים וסטארוסטים, בפקודה מפורשת של סוחרים, עגלונים יהודים מרייסיו ופודוליה, המובילים סחורות לקרקא ולובלין ולשאר ערים, והעוקסים את המרכז המסחרי לבוב, לשמור להביא על זכויותיו 36). סכסוך דומה פרץ בשנת 1537 עם לובלין בעבין הסוחרים הבאים מתורכיה שעירית לבוב אסרה עליהם לצאת לירידי לובלין. הפעם פסק המלך זיגמונד בקדק״א ב־27 בפברואר 1538 שעירוני לבוב זכאים להכריח סוחרים תורכים, טאטרים וולחים לאחסן א ה סחורותיהם במרכז המסחרי בלבוב, אולם מבלי לפגוע בסוחרי לובלין 37 כל ההגבלות נשארו ללא ביצוע, כי היהודים מצאו משען אצל האצילים הפולניים, שרכשו להם אז את אזרחות העיר וחדרו למעמד הפאטריצ״ם. כנראה, בהשפעתם שופרו קצת היחסים בין העירונים והיהודים. למרות השיפור נמשך המאבק במשך עשרות שנים אצל השלטונות ע״י שני הצדדים בערעורים, מחאות ומשפטים. מצב זה נמשך עד שנת 1578 בה הסכימו הצדדים לדחות את צעדיהם המשפטיים עד כינוס הסייס. אבל הענין לא הובא לסדר היום של בירדדץ הסיים. וכשהגיע תורו לדיון, היה ליהודים סיכוי לנצחון. העיריה הססה בידע ה יפה שאפילו תזכה בדין ימצאו היהודים תמיד אמצעים ודרכים להחזיק במסחר. לכן העדיפה להיכנס למשא־ומתן ישיר עם היהודים לשם קביעת הסכם הדדי. מאמצי העיריה הביאו לידי פשרה שנחתמה ב־20 בינואר 1580.

במאבק זה עם העיריה הצטיין במיוחד הסיטונאי היהודי יוסף בן שכנא (יוסק ו שכנוביץ) בנו של המ:*כ ס שכנא. אביו, בא מהרובישוב, השתקע בלבוב באמצע המאה ט״ו והצליח לתפוס מקום נכבד בחיי הקהלה, ייוסף ירש מאביו רכוש גדול. הוא בעצמו חכר בשנים 1484 — 1487 את המכס בהרובישוב, לובלין ובלז 38) ואח״כ גם בלובאצ׳וב, לבוב וחלם. הכנסותיו המרובות עשוהו אחד מאילי הכסף, בעלי השפעה על הכלכלה ברייסין וואלין. העירוניים היו שונאיו ומקנאיו בעמדתו. בשנת 1504 שודדו אחוזותיו ובתיו, והוא שוחרר ב״19 בדצמבר 1504 מתשלומיו למשך 3 שנים 39). בו בזמן מהר לו המלך לשלוש שנים את הארנדה (חכירות) של תשלומי מעבר״סחורות, ומס" גשרים בחבל פודוליה, האליץ, לבוב. סאנוק, פשמישל, בלז וחלם, תמורת תשלום 400 מרק, והעניק לו כל זכויות הנתונות לחוכר״המלך והוא שוחרר גם מן השיפוט הרגיל 40). בשנת 1505 החליט הסיים בראדום לאסור על היהודים חכירת הכנסות צבוריות, ויוסק ו עזב את ההגירות ועבר להשתקע בלובלין, יעסק בבנקאות. הוא נפטר בשנת 1507. אשתו, גולדה יוסקובה, קיימה קשרי״מסחר עם חצר המלך זיגמוגט ונשארה בעיר לובלין. בנם פסח ניהל את עסקי אביו, ואחיו הצעיר שלום־שכנא נסע לקרקא ללמוד בישיבתו של ר׳ יעקב פולאק. אחרי גמר למודיו חזר ללובלין ונבחר בה לרב ובשנת 1541 נתמנה יחד עם ד״ר משה פישל לרב ראשי בפולין הקטנה. הוא מת בשנת 1559 בליבלץ.

בשנת 1548 מת המלך זיגמונט הראשון דרשו זיגמונט אוגוסט (1548 — 1572), איש הרנסנס, היה סביל בעניני״הדת ואוהב שלום. ליהודים התיחם יחס הוגן ועמד בקשרים ידידותיים עם בנקאים ורופאים יהודים. הוא הזמין את הרופא היהודי הידוע, האנוס מפורטוגל, ד״ראמטוס לוזיטאנום, להיות רופאת ולאחר שסרב להענות להזמנתו הזמין המלך את ד״ר שלמה אשכנזי מאודיגה, כאשר ד״ר אשכנזי יצא לתורכיה נתמנה אחריו הרופא ד״ר שלמה קלהורה, גם הוא מגולי ספרד, שהשתקע בקרקא. זיגמונט־אוגוסט אישר בסיים של פיוטרקוב (1548) את הפריבילגיות של היהודים שקבלו מקאזימיר הגדול.

בשנת 1568 פרצה בלבוב דליקה ובה נשרפו מיסמכי הפריבילגיות של היהודים וכאשר פנו אל המלך לאשר מחדש את זכויותיהם, נענה לבקשתם וב* 1 באוקטובר 1568 נתן להם בוארשה, פריבילגיון יהודי לבוב " (פריבילעגיום יודעאורום לעאופוליענזיום ) שעל יסודו הותר ליהודים להחזיק במקרקעין לצמיתות ואסור לשלול מהם זכות זו, וגם במקרה שישיגו נגדם הוראת מלכות, תהי מחוסרת כל תוקף חוקי. כל עניני חלוקת מגרשים, לשם מכירה אי מתנות של נכסי דלא״ניידי יש לסדר ע״י הוויבודה מרייסין, שהיהודים כפופים לו ולרשום אצלו בספר״התעודות של היהודים. מסים, שכירות וכל תשלומים לטובת הארמון והעיר ישלמו היהודים לפי התקנות. בסוף הפריבילגיה ניתנה לשלטונות ולפקידים האחראים, וביהוד לקאשטלן מפשמישל ולסטרוסטא מלבוב יכן לשלטונות העיר, הוראה לקיים את הזכויות הללו 41 ). זיגמונט אוגוסט היה שומר במיוחד על זכויות היהודים שהיה זקוק לשירותם: רצה יצחק בן נחמן (נחמנוביץ) לבנות בית ברחוב היהודים על שטח הגובל עם רחוב רוסקה שהוא מחיץ לרובע היהודי. המגרש ברחוב רוסקה השתייך לאלמנה נוצרית שלא רצתה למכרו אפילו במחיר גדול. המלך ציווה בשנת 1571 במכתב אישי לעירית לבוב להפקיע לכל הפחות את מחצית המגרש ולשם סדור הענין שלח את פקידו