443 החיים הדתיים של יהודי לבוה 444 הקהלה ד״ר אמיל ביק, שהיה גם ציר לפרלמנט האוסטרי, תמך בהצעה זו, ונקט בצעדים המכוונים להוציאה אל הפועל. בחרו מגרש בקרבת הסיים, בגן קושציושקו, לצורך זה, אך מסיבות פוליטיות בוטלה התכנית. אולם, נעשו שינויים בבנין ה״היכל" לשם הרחבתו והתקינו בו תאורה חשמלית ותנורי גז. גם השם הרשמי "בית תפלה גרמני־יהודי" נשתנה, ונקרא בפולנית "גמינה סינגוגה פוסטמפובה" (בית הכנסת המתקדם של הקהלה). בהשתדלות ד״ר יעקב דיאמנד נוסד ארכיון גם ב״היכל" וגם בועד־־הקהלה. הונהג ב״היכל" לערוך תפילה בשביל הנוער בראשית שנת הלימודים ובסופה, וכן לרגל חגים לאומיים פולניים ואוסטריים. בחג השבועות תרס״ב (1902) התקיימה "קונפירמציה חגיגית" של נערות יהודיות ע״י מורה־הדת של בית־הספר האזרחי, נתן שיפר. בחגיגה נדבו הנערות פרוכת לארוךהקודש, רקמת ידיהן. נערכו גם תפילות מחוץ למסגרת התפלות הרשמית, בחגים הלאומיים של הפולנים, האוסטרים והיהודים, ובימי־זכרון מיוחדים, כגון חגיגת שבע־ מאות שנה לפטירת הרמב״ם, חגיגות־הזכרון לד׳ סעדיה גאון, רש״י, אזכרה להרצל וכד׳. בימי כהונתו של הרב ד״ר קארו הונהג החידוש,

שליח יתפלל ותפילה בלחש, אלא שליח־הציבור יתפלל בקול רם, והקהל יקשיב ויענה אמן, וכן נהגו בתפילת שבת להשמיט את "יקוכרפורקן" ו״אב־הרחמים". בשנת 1911 עזב החזן הלפרן את משרתו, ובמקומו בא יהושע זייטץ, חזן מברדיטשב. ההרכב האחרון של הנהלת ה״היכל" לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה זה: יושב־ראש — ד״ר ואססר; סגנו — יונה ארליך; גזבר — יעקב רוכמיס; מפקח — אפרים אפל; מזכיר — ד״ר סופר 1 סגן־המזכיר — קרל שטנד ״); חבר ״בלי תיק״ — ויקטור מנדרחוביטש. בפרוץ המלחמה בשנת 1914 נמצאו חברי הנהלת ה״היכל", יחד עם הרב ד״ר קארו וחברי ועד־הקהלה מחוץ ללבוב. בעיר נשאר רק ד״ר יעקב דיאמנד. ד״ר גוטמן התגייס לצבא כרב צבאי ונשלח לבוקובינה. ד״ר דיאמנד מסר את תפקיד הרב והמטיף לד״ר הויזנר. בתפקידו ערך קידושין רשמיים להרבה זוגות שלא היה להם אישור נשואין, כדי שיקבלו נשיהם של המתגייסים לצבא את התמיכה המגיעה להן לפי החוק **). *) אחיו של אדולף השתתף בהוצאת העתובים "פשי־ שלושץ" ו״ווסכוד" והיה חבר מועצת בית־החולים היהודי. **) בפעולתו זו נעזר ע״י ד״ר בלבן, שקיבל יסוי־כוח מד״ר דיאמנד, לשם זה.

בנובמבר 1914 הורכבה הנהלה זמנית של ה״היכל״ שחבריה היו: ד״ר מוריץ כהנא (יושב־ראש), ראובן קרוך, אדולף לינדברגר, פרופ׳ שלמה מאנדל, מיקולאן ויינרב, יוסף הויזמן. התפלות נתקיימו כסדרן וההנהלה החדשה השתדלה לעזור לעובדי הבית. אך למרות השקט והסדר, לא שכחו היהודים שנחוצה זהירות מיוחדת בזמנים כאלה. היה מקרה, ב־19 בדצמבר 1914 שחל בו יוםהולדתו של הצאר ניקולאי ויהודים מרוסיה שעשו בלבוב בעניני־מסחר, דרשו מד״ר הויזנר לערוך תפילה חגיגית לשלומו של הצאר. אחד מיהודי קיוב, מרגולין, הציע סכום גדול לקופת ההיכל. גם הגנרל־גוברנטור בוברינסקי עצמו, פנה לד״ר הויזנר בדרישה זו. אבל, בהביאו בחשבון את הסכנה שיהודי לבוב צפויים לה מצד השלטונות האוסטריים במקרה כזה, סרב ד״ר הויזנר להענות לדרישות. ב־22 ביוני 1915 נשתחררה לבוב מיד הכובש, וב־28 בו חזר ד״ר גוטמן ללבוב וקיבל בחזרה את משרתו. הרב ד״ר קארו לא חזר מוינד. ונפטר שם בגיל 70. בוינה מתו עוד אחדים מחברי הנהלת ה״היכל״, שהתישבו שם בזמן המלחמה: יונה אהרליך, הרמז דטנר וויקטור מנדרחוביטש. חברי ההנהלה שחזרו ללבוב הם רוכמיס, אפל, אשכנזי, קרל שטנד וד״ר ואססר.

ראש ועד־הקהל הד״ר דיאמנד הוגלה על־ידי שלטונות הכיבוש לרוסיה, ויעקב שטרוה, שמילא את מקומו, היה ישיש. אז מסרו השלטונות את הנהלת ועד־הקהלה לד״ר אמיל פרנס ומינו את ד״ר ואססר כסגנו אבל ד״ר ואססר לא עזב את מקומו בהנהלת ה״היכל", וקיבל בחזרה את כל התפקידים ושיתף בהם את החברים שחזרו ללבוב. עוד לפני גמר המלחמה הועבר ארונו של הרב ד״ר קארו מוינה ללבוב וד״ר גוטמן נשא הספד בזמן קבורתו. בבתים נערכו חיפושים אחרי נשק, ובאחד המבצעים ניגשה פלוגה פולנית בהנהגת הקצין לוש אל ה״היכל" וביקשה לערוך בו חיפוש. הודיעו את הדבר לד״ר ואססר, שהופיע מיד. בראותו את הקצין מעשן סיגריה, ציווה עליו לזרוק קודם־כל את הסיגריה בכניסתו לבית־אלוהים. הקצין סרב, וד״ר ואססר חסם בגופו את פתח שער הבית והצהיר: "לא ארשה לחלל מקום קדוש, רק על גווייתי תוכל להכנ ס כשאתה מעשן סיגריה". דבריו פעלו והקצין זרק את הסיגריה מפיו והתחיל בחיפושיו. ד״ר ואססר צעד אחריו כל הזמן וכאשר גמר הקצין את מלאכתו, אסר את ד״ר ואססר