455) זאב זוהר 460 למד עם תלמידיו ר׳ פעילי שווארץ, מטובי ראשי־ הישיבה. מב. ביהכ״נ "חברא קדישא", ברחוב שיביאוב־ סקא, היה קיים בביתו של החסיד הגביר ר׳ שמיאל קאליש, שנדב את ביתו לטובת הישיבה "עץ חיים". בביהכ״נ היתה כתה של הישיבה, ולימד בה הר״מ ר׳ ישראל ציפר, מן המסורים ביותר. ביהכ״נ ניסד ע״י אנשי "חברא קדישא". אך במשך הזמן, עם עבור החברה למשרד מיוחד, שימש ביכ״נ לדיירי הסביבה. מג. ביהכ״נ "ליקוטי שמות", ברחוב פור־ מיאנסקא 5 מלבד תפלה ושעורי־תורה עסקו גם בליקוטי "שמות" (דפים וקרעים של ספרי קודש), סידורים וחומשים, שהביאום מכל חלקי העיר. המתפללים העמידו בהרבה בתי כנסיות ארגזים מיוחדים לאיסוף "שמות" ואח״כ העבירום לבית־הכנסת שלהם. פעמיים בשנה ערכו טכס מיוחד לקבורת ה״שמות" בבית־ העלמין הישן שבלבוב. ביהכ״ג היה קיים קדם ברחוב קאזמייז׳ובסקא, בחורבה ישנה שנהרסה, ובמקומו נבנה אח״כ הבנין הגדול של פולטוראק. מד. "קיליקובר קלויז", ברחוב סטארא סטאנדטנא, ביכ״ג קטן, שלמדו בו בחורים שיעורי־ תורה כל היום. הבחורים היו בני 12—13, שהיתה להם ידיעה רחבה בגמרא ותוספות, ולמדו עם מלמד. בין התלמידים היה גם המשורר אורי־צבי גרינברג. לא ידוע מי היו מייסדי הקלויז ומה השם שנקראו עליו. נראה, שאחד האדמו״רים, שהתגורר בקיליקוב, היו לו חסידים בלבוב והם ייסדהו.
מה. ביהכ״נ "חורש עצים", ברחוב ז׳רודלאנ א 55, ביכ״נ של נגרים פשוטים שהתפללו ולמדו שיעורים כסדרם. מו. בית הכנסת הגדול בחוץ־לעיר. מז. בית הכנסת הגדול בתוך־העירס. מח. בית הכנסת "עוסקים במלאכת הקודש", ברחוב באז׳ניצה 12. נוסד ע״י חבורה של עובדי ומסדרי דפוס וכריכת ספרי־קודש, ובראשם ר׳ יוסלי שוובל, תלמיד־חכם מובהק, חסיד ועניו, בעמ״ח ספר "יד יוסף", אחיו של ר׳ איצקל ז׳ולקובר. ר׳ יוסף שהדריך את עדתו נפטר בעודו צעיר. אחריו המשיך בפעולתו שמש בית־הכנסת, ר׳ איצלה, אף הוא ת״ח גדול עד סוף ימיו. בבית־הכנסת התפללו סוחרים זעירים, שבאו לשעוריו ושיחותיו של ר׳ א-־יצל׳ה. מט. בית־הכנסת "יגל יעקב ישמח ישראל" אשר במרכזה של רחוב ז׳ולקיבסקא, בית־תפלה שהיה ג ) עיין במאמרו של צ . קרל . מיועד לעוברים־ושבים ולחלק מן האוכלוסיה שגרו בסביבה זו. נ. בית־הכנסת הגדול בזנישיניא, פרבר־ לבוב היה מעין קהלה בפני עצמה, עם שוחט, דיין, חזן וגם בית־קברות לחוד. הישוב היהודי בקצה־העיר התרחב והתפתח במלחמת העולם הראשונה, שאז באו פליטים ומצאו פה דיור בזול ומקום פרנסה. תושבי הפרבר הצטיינו בהכנסת אורחים ועזרו לפליטים להתישב במקום. בבית־הכנסת כהנו הגבאים לאזר ראטער, טורנשער, שלום־וואלף פאגל, ישראל סובל, בריל לעוו, החזן היה ר, ירחמיאל שכטר .
נא. קלויז בזנישיניא, סמוך לבית־הכנסת הגדול היה גם קלויז של חסידים שמאות יהודים התפללו בו. הקלויז לא היה מיוחד לחסידים של רבי אחד, אלא "קלויז משותף" לכל סוגי החסידים: של בעלז, הושיאטין, טשורטקוב, צאנז וכו׳ מתפללי הקלויז דגלו באחדות ישראל וחיו באחוה ורעות. ומעולם לא היה ריב ביניהם. אמנם היו בו לפעמים ויכוחים סוערים, אבל לא במחלוקת אלא בפלפול וסברא וסוגיות הש״ס שהתנגחו זה בזה בהלכה. בכל ימות השנה לפני עלות השחר, בקיץ ובחורף, אפשר היה לראות בקלויז יהודים בעלי עסקים לומדים שיעור, מי בגמרא ומי במשנה, לפני שנכנסו לתפלת שחרית. עשרות בחורים ישבו יומם ולילה בקלויז ולמדו שיעורים בקביעות, ויצאו מופלגים בתורה, אחד מהם, הרב ר׳ משה כץ, היה אח״כ דיין בעיר. היו בין בעלי הבתים גם לומדים מופלגים, כגון: ר׳ פישל לויאר, שמואל לנדוי והרב ר׳ צבי רוזנפלד, שהיה דיין בזנישיניא. בין גבאי הקלויז היה ר׳ מיכל לעוו, בעל ביח״ר למי־דבש (מעד) הידוע, ר׳ נטע־יונה תאומים, ר׳ זאב־וואלף נויבויאר (כעת בבני־ברק), כולם השתדלו להרחיב ולפתוח את חיי הקהילה במקום, הקימו מקרה, בנו תלמוד־תורה וכר. זכור במיוחד השמש ובעל־קורא, ר׳ מתתיהו וויינטרויב, שהיה מקרב את הבריות, אך מחמיר קצוני לגבי נשים, להן לא נתן לעבור את מפתן הקלויז. נב. בית־המדרש הגדול בזנישיניא נבנה בשנת 1913 ע״י הוגו אולריך. נג. בית־המדרש החדש בזנישיניא. גבאי
בית־המדרש היה מיכל שטיגר . נד . בית־הכנסת של בעלי־מלאכה , בזנישי ־ ניא . חבורה של בעלי־מלאכה , שמלבד תפלה ושיעורים שימש להם ביהכ״נ גם מקום אספות ולפעולות גמ״ח . נה . בית־הכנסת ספאדקעס" . בבית החומה