463 זא ב זוהר 464 בוכעשר מנינים. למדו שעורי תורה ועסקו בגמילות חסדים. התפילה היתה בנוסח״ספרד והיו עורכים בו בצוותא "יאהרצייט" של צדיקים בסעודות מלוה" מלכא וכר. ליד בית־הכנסת היו שני חדרים גדולים, אחד לגברים ואחד לנשים, להכנסת־אורחים למען העניים שבאו לבקר את קרוביהם החולים בבית־ החולים הממשלתי ברחוב ליצ׳אקובסקי. בריינדל ויניץ טיפלה באורחים ונתנה להם ארוחה חמה וכן סיפקה אוכל־כשר לחולי בית־החולים. על בנין בית הכנסת־ אורחים הקימו סוכה גדולה, אשר שימשה גם "עזרת נשים" של בית־הכנסת. כחזן ביהכנ״ס שימש ר׳ בדיל טופר. בשנת 1914 עם כניסת הרוסים והפוגרום הראשון בלבוב, נכנסו הפורעים לחצרו והרגו בו 11 יהודים מוויניק, הסמוכה ללבוב, הרסו ושרפו את ביהכנ״ס והכנסת־אורחים. ר׳ בנימין ויניץ הצליח להציל את משפחתו וברח העירה אל בנו ר׳ מאיר ויניץ־כרמי (כעת בת״א). ר׳ מאיר כרמי, החסיד הזידאצובי, שינה את שמו עוד בלבוב ועלה עם כל משפחתו לארץ" ישראל. בניו עסקנים ב״הסתדרות העובדים הכללית".
סה. ביהכנ״ס "אחיעזר" לאנשי פרוסקורוב, בפסאג׳ הויסמאן. נוסד כשהגיעו 300 משפחות מפרום" קורוב, בשנת 1920—1921. עם פטירת רבם, הרב ר׳ ישראל סנדרוף, החזיקו את המשפחה ומינו כרב ומטיף את בנו הצעיר, הרב סנהדראי (כעת מנהל "עזרת תירה" בתל־אביב). הרב סנהדיאי הרצה לפניהם הרצאות ושעורים תורניים ולימודי היהדות. במיוחד טיפלו אנשי ביהכנ״ס, ובראשם הגבאים ליסו" בודר, גרינשטיין ובטלין בשיקומם ובסידורם של משפחות המהגרים הללו ועמלו לעזור להם בעליתם לארץ־ישראל, לארה״ב וכר. י:< - רוב בתי״הכנסת בלבוב נוסדו על ידי הרב ר׳ יוסף־שאול נתנזון. בתי־הכנסת הקטנים היו בקומות העליונות של ביודהכנסת הגדול בעיר ושל בית־הכנסת הגדול בחוץ־לעיר, ובבתי״המדרש הגדולים. יסוד הקמתם הוא במאמר חז״ל (מסכת סוכה, דף נ״א) "מי שלא ראה דיופולוסטון של אלכסנדריה של מצרים, לא ראה בכבודן של ישראל וכר. ולא היו יושביו מעורבין, אלא זהבין בפני עצמן וטרסיין בפני עצמן, וכספין בפני עצמן ונפחין בפני עצמן וכר". כך נהגו בלבוב רבניה ומנהיגיה הגדולים. כל בעלי־המלאכה למקצועותיהם הקימו להם בתי״כנסיות לחוד: צורפי־זהב ונפחים, קצבים ופחחים וכד׳. פשוטי העם כלתה נפשם לשפוך שיח, לעבור לפני התיבה ולשמוע שיעור ב״עין יעקב" ופרק משניות, או ללמוד בלילי־שבתות פרשה בחומש עם רש״י, מתובלת באגדה או במדרש־רבה וכר.
לכל בית־כנסת היתה שבת לעצמו: שבת פרשת "לך לך" היתה. שבתן של החייטים והסנדלרים, שכן נאמר בפרשה זו "מחוט ועד שרוך נעל" ז פרשת "משפטים" היתה שבת של חברת "ביקור חולים", שנאמר ״ורפא ירפא״? פרשת ״בשלח״ — של חברת "בני לויה", בשל הפסוק "ויקח משה את עצמות יוסף עמו"; וכר. !!. קלויזן א. קלויז לובלין. בבנין בית־המדרש הגדול בתוךהעיר, ברחוב בואימוב, בקומה השניה, נוסד בשנת תקע״ב (1811), בימי "החוזה מלובלין" האדמו״ר ר׳ יעקב יצחק הורוויץ, •ה״לובלינר קלויז", ע״י חסידי לובלין, וביניהם גיסו של "החוזה", הגביר, החסיד ותלמיד־חכם, ר׳ אריה־ליב מימליס. עם פטירת "החוזה" נתמעטו חסידי־לובלין בלבוב, אך הקלויז נשאר כמקום מכובד בעיר. בין ראשי המתפללים היו חכמים וסופרים, חסידים ואנשי־מעשה: הרב ר׳ איטשע אטינגר, ר׳ הרצל׳ רפפורט ובנו ר׳ משה רפפורט, ר׳ יעקב באב״ד, בנו של הרב מקאליש — כל חברי בית־הדין של הגאון ר׳ אלכסנדר היילפרן, ובתוכם ר׳ בעריש מודלינגר, הגביר הנודע ר, ה״רש רוקח, ר׳ אברהם אנשיל ראב״ד מטאמאשוב, תלמידו של ר׳ יוסף־שאול נתנזון, הנדבן הנודע ר׳ אלתר חסיד, ר׳ שמחה רפפורט, ר׳ שמעון קליגר ור, משה פיפעס (שהיה גבאי הקלויז במשך 40 שנה), וכן ר׳ שמלקא די״הורביץ, ראש קהלת לבוב.
לאחר מלחמת העולם הראשונה נעשה המקום סניף של "חסידי בלז" בתוך־העיר. באחרונה עמד בראש הקלויז ר׳ אברהם־יודא אלתר, מצאצאי בעל הט״ז. אע״פ שבעצמו נהג מנהג״אשכנז, מצא את בניו את דרכם לחסידות של בלז, בעיקר בנו הדיין ר׳ משה־אלחנן אלתר, וכן הדיין ר׳ אנשי לשרייבר. מראשי הקלויז היו גם פנחס קליגר, גבאי של ביהמ״ד הגדול בחוץ־לעיר, ר׳ אהרן פיש והנדבן ר׳ אברהם פנצר. ב״קלויז לובלין" התפלל גם הרב ר׳ יוסף־שאול נתנזון וכן חבורה של חסידי שיניאווא. רופשי ץ וסטרטין. הקלויז היה בית״התפילה היחידי כמעט ב״תוך־העיר" שהתפללו בו בנוסח־ספרד. בכל שמיני־