467 זאב זוהר 468 רוב גדול בין המתפללים, התגברו בכוח על חסידי זידאטשוב ר׳ יעקב גלנצר, וכבשו להם את בית־ הכנסת. כל בתי־הכנסת הגדולים בלבוב היו רשומים במשרד המקרקעין כרכוש או באפוטרופסות של הקהלה היהודית בלבוב, מלבד ביהדהכנסת "חדשים", שר׳ יעקב גלנצר שילם בעדו סכום גדול לקהלה, כדי שיהא חפשי מכל השפעה חיצונית. ומכיוון שבראש הקהלה עמדו אז נאורים, ביקש למנוע כל השפעה חילונית. הקלויז "חדשים" היה רשום על שם שלושה אפוטרופסים־ממונים, בתנאי שבפטירת האחד מהם, יבחרו השנים הנותרים אפוטרופוס שלישי במקומו, ובכך ימנעו כל גישה או התערבות בעניני הקלויז מכל חברה או מוסד. כאשר התרבו חסידי בלז והיו לרוב המתפללים, רצו לקבוע מקום־לימוד בביהכנ״ס, ומשום קדושת בית־הכנסת בנו בצדו קלויז מרווח, שנחנך ע״י ר׳ יהושע מבלזא וקראוהו בשם "חדשים קלויז" או "בעלזער קלויז". הקלויז היה הומה תמיד מרוב מתפללים ולומדים, אברכים, חסידים ובעלי־בתים סתם. תלמיד־חכם שבא לעיר היה דורש ב״חדשים". רבי מפורסם שבא לעיר, היה עורך את "שולחנו" בקלויז "חדשים" וכך נעשה המקום מרכז חשוב בעיר וגם בסביבה.
בראש הקלויז עמד ר׳ הירש ברזע ר (צורן), חסיד ותיק, שלא ויתר על קוצו של־יו״ד ממנהגי בלז; ר׳ משה וולוולי מזוזה, מחבר ספר "חידושי רמ״ז" (לבוב, 1935), שהיה סגי־נהור בסוף ימיו; נפתלי־הירץ רפפורט; מרדכי פלץ, ממקורביו של האדמו״ר מבלז, שניהל את החברה הבלזאית בעיר; ר׳ פייבוש אבנר, עורך העתון "קול מחזיקי הדת", ובנו ר׳ יוסף; יושע הלר, מאברכי החסידים שהשפיע על הדור הצעיר; והעסקן משה לוסטיג. כשקיבלה הנהלת הקהילה את הרב ר׳ לייבל ברוידא כרב ואב״ד בלבוב, התנגדו לו חסידי בלז בכל תוקף, בגלל גניו, ,,שאינם הולכים בדרך הישר". בשבת שלאחר הישיבה שהחליטה על מינויו של הרב ר״ל ברוידא, התקיימה בבית־הכנסת אספה סוערת ואח״כ יצאה תהלוכת־הפגנה ובראשה משלחת לביתו של נשיא־הקהילה ד״ר אמיל ביק, ימחו נמרצות נגד בחירת הרב. אחרי שביעות של ריב ומלחמה ללא־ הועיל — קבלו חסידי בלז את הרה״ג ר׳ משה ברז״פ רפפורט מליז׳נסק כרב, נגד דעת הרוב שבחר בהרב ר״ל ברוידא. המחלוקת הראשונה בין שני הרבנים
החל הע ל הנושא של עירובין בעיר, בעוד שהרב ר״ל ברוידא פסק שמותר לטלטל בכל שטחי־העיר. אסר הרב ברז״פ את הטלטול בכלל. חסידי קלויז־בזל אסרו מלחמה על כל דבר חדש — "חדש אסור מן התורה" כקנאים וקיצוניים ניהלו מלחמה עד חרמה נגד כל ארגון, ובמיוחד נגד כל ארגון ציוני. הם עמדו כל השנים לימין המתבוללים בלבוב, ותמכו במדיניות הנוטים לצד הממשלה. יהודי שנכנס לקלויז בצוארון לבן מגוהץ — הורחק מיד מחברתם. כל תלבושת חדישה במקצת היתה אסורה בהחלט. עניבה היתה בבחינת "בל יראה ובל ימצא". בקלויז ובביהכנ״ס אסור היה להשתמש בחשמל או בגאז, בנימוק שהאינסטלציה החשמלית עוברת, להבדיל, גם בכנסיות של נוצרים. כל המרבה להחמיר — הרי זה משובח. תקיפותם של חסידי בלז היתה לא רק בינם לבין עצמם, אלא אף ניסו להטילה על אחרים. האדמו״ר ר׳ יששכר־דב רוקח זצ״ל מבלזא, גאון גדול בתורה ויראה, נהג נשיאותו ברמה והיה תקיף במחשבה ובמעשה. בזמנו הרחיב את חסידות בלז, שמנתה אלפים ורבבות. הורה דרך לחסידיו לא רק בחסידות אלא אף במדיניות. חסידי בלז בלבוב עמדו בראש בכל פעולה צבורית. בבהירות לפרלמנט האוסטרי תרמו חסידי בלז תרומה חשובה לנצחון מפלגת הממשלה בבחירות והכשילו את הרשימה היהודית. שיטתה של בלז היתה לעשות הכל ובלבד שלא להיות ציוני — ולה נלחמו כל הימים, והמוני חסידיהם קיימוה.
כאמור, היה קלויז־בלדחדשים "מקום כינוס לכל פעולותיהם. בשנים הראשונות התקיימה ב״חדשים״ אסיפת הרבנים נגד ״כנס־הקהלות״ בקיץ 1878, שבה הוחלט לייסד את החברה "מחזיקי הדת", וכן התחילו להוציא־לאור שבועון בשם "מחזיקי הדת" ו״קול מחזיקי הדת" בעריכתו של מנדל מארגושס, מראשי חסידי בלז (אביו של מרגושס, עורך ה״טאגבלאט" בניו־יורק). בהנהלת ראשי חסידי־בלז ניהל ארגון "מחזיקי הדת" מלחמה חריפה נגד כל חידוש בחיי היהודים. הרב ר׳ צבי אורנשטיין מלבוב ומספר רבנים עמו לא הצטרפו ל״מחזיקי־הדת". כמרכז הפעולה של "מחזיקי־הדת" נבחר קלויז "חדשים" בלבוב, וחסידי בלז השתמשו בכל הדרכים במלחמתם. ה. קלויז "חב״ד—ברסלב". ברחוב פלטבנה מספר 4, לא הרחק משוק־הדגים הסואן, בלב הרובע היהודי ומאחורי בית־הכנסת "חדשים", נשמע