בתי־כנס ת ו״קלויזן " באמצע היו ם קול זמרה ורקודים חסידיים בדביקות עצומה — בפסוקי תהלים, שירות ותשבחות. זה היה בביתמדרש ו של ר׳ איציק ל ז׳ולקובר, הנקרא קלויז "חב״ד—ברסלב". יהודים שעברו את גבול רוסיה—גליציה ונסעו להשתטח על קבר רבם ר׳ נחמן מברסלב באומן, תחנתם הראשית היתה לבוב, ואכסניתם — ביתו של ר׳ איציק ל מז׳ולקוב, ובו היו מתכוננים לנסיעה וחוזרים אליו. קלויז זה היה יחידי בגליציה, שבכלל לא נמצאו בה כמעט חסידים של לובביץ או ברסלב, חוץ מיחידים, ולפיכך היו כינוסיהם שהתקיימו בבית־ מדרשו של ר׳ איציק ל ז׳ולקובר, מאורע מעניין. ר׳ יצחק שוובל, המכונה ר׳ איציק ל ז׳ולקובר, היה אדם מופלא, עמקן ובעל־מחשבות, בקי בתורת הנגלה והנסתר. נולד בשנת 1840 בעיר זולקיב, במשפחת תלמידי־חכמים המתיחשים למשפחת הבעש״ט. לא נודעו הרבה פרטים על דרכי לימודו, בבחרותו עבר את הגבול הרוסי ונסע לקפוסט, ובמשך 3 שנים למד תורה וחסידות אצל בעל "צמח־צדק", האדמו״ר ר׳ מנדל מלובאוויץ, הצטיין בתורה והיה מתלמידיו החביבים. ר׳ איציק ל חזר הביתה ובעל "צמדרצדק" נתן לו במתנה כאות אהבה כמה כתבי־יד של ספריו וספרים רבים. ר׳ איציק ל העביר את הכתבים והספרים דרך הגבול הרוסי, דבר שהיה כרוך בקושי ובסכנת נפשות ממש.
כל ימי עסק ר׳ איציק בתורה ועבודה. ושינן לעצמו ולמקורביו את האימרה: העולם הזה אינו אלא פרוזדור לעולם הבא, לכן חייב כל אדם להרהר במעשיו ולהתקין עצמו להכניס לטרקלין. בבית־מדרשו היה דורש בכל שבת ומועד ובשמחת מצוה. בימי הזכרון של אדמו״רים ושל חב״ד. היה דורש ולומד בפרקי "תניא" וחסידות חב״ד והקפיד על דברים שבין אדם לחברו. היה עוזר לכל אדם, חרד א או חפשי, גוי או יהודי, עשיר או עני. לא הסתכל בפני אשה, ואפילו לא בפני נכדותיו. אך היה עוזר גם לנשים, ופעם היה מהלך ברחוב ופתאום מעדה אשה. עמוסה סלים ונפלה על הקרח, מיד ניגש והגיש לה עזרה. בבחרותו, בהיותו בזולקיב, הכיר את ר׳ נתן, תלמידו הנאמן של ר׳ נחמן ומפיץ תורתו, שבא לזולקיב להדפיס "לקוטי הלכות" ע״ח יורה־דעה עם לקוטי מהר״ן, ושם התודזי עמו. גם החסיד הברסלבי ר׳ ישראל הלפרין מטרנופול, ישב בלבו בזמן רב והדפיס את ספרי ר׳ נחמן מברסלב. הוא היה מבאי־ ביתו של ר׳ איציקל, התידד אתו ונהפך למעריץ נלהב של תורת חב״ד. נפטר בלבוב בחודש אדר תרפ״ד. בפטירתו נסתלק גם כבודו של הקלויז ונדום קולם ושירתם של הנוסעים לאומן. ר׳ איציק לכתב בצואתו שיעבירו את כל ספריו וכתבי־היד לספריה המרכזית של ישיבת לובאוויץ בוארשה ולהתיעץ בגדולי החסידים אם כתביו ראויים לדפוס.. . ואם יסכימו, ידפיסו הם את ספריו וכן ימציאו את כתבי־היד של "צמח צדק" ז״ל לידי הרביי מלובווי?, כי הוא היורש להם.
לא זכה האיש שספריו יודפסו. כנראה שלא היה מי שיטפל בזה. וכך הלכו לאיבוד ספריו ביחד עם ספריית הישיבה במלחמת העולם השניה. תשוקתו לארץ ישראל היתה עזה. כל ימיו הצטער שאין ביכלתו לנסוע לאה״ק. בשנת 1918 עשה הכנות לנסוע לא״י, אולם לא הצליח לעלות. ו. קלויז זידאטשוב. ביהכנ״ס "זכרון יצחק" נבנה על שם האדמו״ר ר׳ יצחק אייזיק זצ״ל מזידאטשוב בביתו של הנגיד ר׳ משה ריים בככר גולוחובסקי. אין ידיעות על שנת הווסדו, וכנראה, נוסד בשנות תר״מ — תר״ן ע״י ר׳ יעקב גלאנצר. בקלויז הזידאטשובי התכנסו חסידים ותיקים שבלבוב. תלמידי־חכמים מובהקים, מקובלים מופלגים ביראת־שמים ובחריפות, אצילי־רוח ועדיני־נפש. קו מיוחד נקטו בלימוד תורה בעיון מחשבתי. יומם ולילה לא פסקה התורה בתוכו. הבחורים המצוינים והמיוחסים למדו בו, מי ביחידות ומי בחבורה. בשיעורים לבחורים מבוגרים לימד חסיד ותלמיד־חכם מובהק, ר׳ דוד קיליקובר. בקלויז קבעו שיעורי־לילה למתמידים, שיעורים בתלמוד, עיך־יעקב, מדרש וספרי מחקר. מגידי־השיעור היו יהודים שעבדו קשה כל היום ולפנות ערב ובשבתות נהגו להגיד שיעורים, ביניהם: הישיש ר׳ שמואל "קיכעל יוד", בלהט דברותיו והסברתו, ר׳ אברהם לייויאנד בנועם דיבורו.
הגאון ר׳ אורי־וואלף סאלאט, ראש בית־הדין בלבוב, היה מעשרה הראשונים בקלויז, שהתפללו בנוסח זידאטשוב. ר׳ זישא שטאנד, ר׳ מיכאל פרמונגר ור׳ שמאי הילפרן הפיחו רוח־חיים והתלהבות בתפילותיהם כשליחי־צבור. וכאשר עמד ר׳ ליפא־מאנלי קונסט, יהודי בעל מדות ות״ח גדול, והתפלל — התרגשו כל העומדים סביבו. תפילתם של חסידי זידאטשוב פלחה לבבות בתמימותה וחמימותה — ביניהם היו ר׳ משה היבל, ר׳ פיבל רוזנר, ר, משה