473 כתיב יכנס ד״קלויזן" 474 אשד בר־חוב לעגיאנאוו, מול האופירה הפולנית, נקבע מיד קלויז. הרב ר׳ שלום טויב הצטיין בקולו הערב וכמלחין כשרוני. המונים באו לשמוע תפילותיו ונגוניו הנפלאים שהיה שר בלוי תחתנו ר׳ יענק׳לה ובנו ר׳ יודל, שמילא אח״כ את מקומו ברבנות בפומרין. ר׳ שלום טויב ניהל "שולחנות" שבאו אליהם קהל מכל סוגי החסידים ובמיוחד היו צעירים ובחורים באים לשומע תורתו ונגוניו. גם חזנים ואמנים יהודים ו״כוכבי תיאטראות" באו לשמוע אל שירתו. בשנים שלפני מלחמת־העולם השניה עבר הרב י לסאסוב וכיהן במקום חותנו כאב״ד וכאדמו״ר מסאסוב. י. קלויז טשורטקוב. נוסד בשנת 1910 ברחוב ברק־יוסלביץ. אחרי פרוץ המלחמה ב־1914 העבירו יליטי טשורטקוב וקבוצת חסידים שהיתה בלבוב את "קלויז טשורטקוב" לדירה מרווחת ברחוב שפיטלנא, מול בית־החולים היהודי. מאות מחסידי טשורטקוב תפסו מקום בעיר באופן בולט מאד. הקלויז נעשה כוח־ משיכה לנוער החרדי, התקיימו בו שיעורי־תורה קבועים, והיה מרכז לעסקנים חרדים, ובמיוחד ל״אגודת ישראל". מיטב הנוער יוצאי הקלויז שימשו מנהיגים לצעירי "אגודת־ישראל" בגליציה ובפולין, כגון: צבי הירשהורן (יו״ר הסתדרות "צעירי אגודת ישראל בפולין" ואח״כ רב ביאבורז׳נו ובביאלא), ר׳ שלמה שיקלר (אב״ד קאליש), הרב וינקלר, ר׳ משה הירש־ פרונג (חבר הנהלת הקהילה בלבוב), ברצ׳י הורן, אלתר ליפא, ועוד.
חסידי טשורטקוב בלבוב עמדו כל השנים במלחמה עם חסידי בלז. היתה זאת מלחמה חרישית בין שיטות בלז וטשורטקוב. חסידי בלז לחמו בקולי־קולות וב״חרמות" נגד כל חידוש, מפני ש״חדש אסור מן התורה", הרי נעשו מצד אנשי קלויז־טשורטקוב כל המאמצים למנוע חילול־השם, והם עשו את מעשיהם לפי הוראות האדמו״ר מטשורטקוב, שהתגורר בימי המלחמה בוינה ובו התיעצו בדואר או ע״י שליחים מיוחדים. אמנם הדבר פגע בחסידי בלז, שלא יכלו להשלים עם דרכי "המלחמה" של חסידי טשורטקוב, שנימוסם ומתינותם היו מנוגדים תכלית ניגוד לשיטתם. "בלז" התנגדה לבנין הארץ, ו״טשורטקוב" פעלה לישוב ארץ־ישראל ובנינה. על רקע זה התנהלה מלחמה עזה וחרישית. חסידי טשורטקוב בלבוב עזרו לחוות־ההכשרה הראשונות לחלוצים בגליציה, בשביל הנוער הדתי, ואנשי בלז לחמו נגדם. חסידי־טשורטקוב החליטו לעבור בשתיקה על ההתגרות ולהמשיך בדרכם.
מסיבות חסידיות בקלויז־טשורטקוב הצטיינו בשמחה פנימית. שיחות הרב מטשורטקוב בשבתות, בחגים וביומא דפגרא — נשנו ונלמדו במסיבות על כוס משקה של "לחיים" לפי המסורת; בסעודת־מצוה או בסעודה־שלישית של שבת היו מספרים סיפורים מאלפים של ר׳ ישראל מרוז׳ין ושל האדמו״ר הראשון לבית טשורטקוב ועל הנהגות ר׳ ישראל מטשורטקוב ופרטי חייו בגולת וינה. בשנת 1923 בא הרבי ר׳ ישראל בפעם הראשונה אחרי מלחמת העולם לביקור בלבוב, בדרכו לטשורטקוב. אלפים מחסידיו ומעריציו באו מכל קצוי פולין לגליציה לקבל את פני רבם, והיתה זאת הפגנה עצומה. הרבי הזקן, העדין והאציל, עשה רושם על כל רואיו. באולם הגדול בבית־החרושת של חסידו ר׳ משה גריפל ברחוב לעגיונוב התאספו חסידיו, וניגשו אליו אחד אחד, ובידיהם הפתקאות (קויייטעל). לשפוך לפניו את שיחם, שמחתם וצרותיהם. הוא קיבלם באהבה ובחדוה, קורא ומעיין בכל פרט ושואל ומשיב ומברך את כל אחד. אח״כ קיבל הרבי משלחות מטעם הארגונים השונים שבעיר: ההסתדרות הציונית, "המזרחי", "האגודה", הנהלת הקהלה וכר. בצאתו את לבוב ליווהו המונים בטקס־פרידה רב־רושם.
יא. "קלויז הוסיאטין". חבורת חסידים, זקנים ואברכים, דבקים ברבם ר׳ ישראל ב״ר מרדכי־פייבוש שישב בעיר הוסיאטין, יסדו את הקלויז בשנת 1910 ברחוב פלטוונא 11. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלץ הרב מהוסיאטין לעזוב את היכלו וחצרו המפוארת ועבר לוינה. רבים מחסידיו באו ללבוב. הקלויז ברחוב פלטבנא היה צר מהכיל את כולם, גם מקומות המגורים היו מרוחקים ונוסד אז קלויז חדש ברחוב קוטלארסקא 3. בשנת 1938 השתקע בלבוב חתנו של האדמו״ר מהוסיאטין, ר׳ נחום מוניא, וריכז את חסידי הוסיאטין בגליציה. כידוע, התגורר האדמו״ר מהוסיאטין בוינה עד עלייתו לארץ ישראל, בשנת 1939. בין מיסדי הקלויזים וראשיהם היו: הרב ר׳ מנדל לאשצ׳ובר מלאפין, משה לאשצ׳ובר, פיבל פולטוראק, שמואל ליבלינג, אברהם זמורה, אלי פולטוראק, ואחרון אחרון הישיש ר׳ ישראל בריקנשטין שנפטָר לפני שנה בתל־אביב. יב. "קלויז קומרנא". בשנת תרע״ג נוסד בלבוב קלויז של חסידי קומרנא, ברחוב אלימבקוב. חסידי קומרנא, וגם נשים צדקניות בהמון, נסעו אל הרבי ר׳ יעקב משה ספרין "לפעול ישועות", החסידות התפשטה בין המוני העם התמימים והמאמינים.