יעקב פינקרפלד ארכיטקטורה ואמנות בבתי־הכנסת בתי־הכנסת העתיקים, שהיו כשתי הקהילות של לבוב "מחוץ־לעיר" ו״בעיר", היו מבנים של עץ. מהם לא נשאר על תל ואף אחד, אחרי שעלו באש, בשרפות, שתכופות היו פוקדות את העיר. כשריד יחידי לביודכנסת עתיק נתגלתה קורת־עץ אחת, אשר נחשפה בחפירות יסודות לבית ברחוב "הפחחים" (בלאחארסקא), לפני כחמישים שנה. הקורה היתה מעוטרת עיטורים גיאומטריים, ועליה כתב־קישוטים עברי. עפ״י רוב היו בתי־הכנסת זעירים מאוד, והשתייכו לאגודות בעלי־מלאכה, כגון: פחחים, צורפים, רפדים, מנקרים וכיו״ב, או לחברות־צדקה למיניהן. במחצית הראשונה של המאה הי״ט נעזבו אחרוני הבנינים העתיקים, והמתפללים בהם עברו לחדרים שהוקצו בקומות העליונות של בתי־המדרש החדשים. שהוקמו בעיר בתקופה זו. מבין בתי־הכנסת, שנשארו קיימים עד כיבוש העיר בידי הנאצים במלחמת העולם השניה, העתיק ביותר — בית־הכנסת "טורי זהב" או "גילדענע רויז" ע״ש אשתו של נחמן בן יצחק (ממשפחת נחמנוביץ / ממייסדי הבנין). לבית־הכנסת "טורי זהב" קדם בנין עתיק הרבה יותר, שהוקם במחצית השניה של המאה הט״ו, אחרי השרפה הגדולה של שנת 1352. כאשר "בית הכנסת הישן" נעשה צר מהכיל את המתפללים מן העדה המתרחבת והולכת, מסר ר׳ יצחק בן נחמן, לאדריכל האיטלקי פאולו יומנו, שפעל בהקמת בנינים בעיר, להקים בית־כנסת חדש.
הבנין שהוקם בשנת 1582, היה אולם חד־סטווי, כמעט רבוע — גודלו 9x11 מטר, בקירוב — עם תוספת פרוזדור מצד מערב, ושני חדרים לצדיה. לאחר שנים קבל ר׳ יצחק רשיון להרחיב אא הבנין, אך הוא נפטר ואת השלב השני של הבנין ביצע בנו, נחמן, ע״י האדריכל פאולו רומנו, בשנת 1595. המחיצות, אשר בין הפרוזדור ושני החדרים, סולקו וכל השטח נספח לאולם בית־הכנסת ע״י שלושה פתחים רחבים, שנקרעו בכותלו המערבי. מצד הדרומי נוסיף פרוזדור לאולם במקום הכניסה שבוטלה. חלק מן הפרוזדור הוקצב לתא־אסירים, בו נכלאו עבריינים ע״פ פסקי־הדין של ביוד־דין הקהילה, שישיבותיו התקיימו באולם בית־הכנסת. מעל לפרוזדור והאגף הנמוך מצד מערב שנספח לאולם, הוקמה עזרת־הנשים, שלא היתה קיימת בתקופת הבנין הראשונה.
לפני בית־הכנסת היתה חצר מרווחת, מחוברת ע״י מעבר מן הרחוב דרך בית־המגורים של משפחת נחמנוביץ/ הכניסה מן החצר היתה דרך הפרוזדור הדרומי, שהוביל אל האגף הנמוך של האולם. מכאן נראה האולם דרך שלושת הפתחים הרחכים, שהיוו כעין מסגרת. האולם היה מקורה במערכת קמרונות גותיים. בצירי הסימטריה של כל ארבעת הכתלים, במחציתם העליונה נקרעו החלונות, שנים־שנים מכל צד שהפיצו תאורה מצויינת אל חלל־הפנים. גם החלונות הגבוהים שהסתיימו בקשתות מחודדות, היו בסגנון גותי. הדבר המפתיע בבנין, שהוקס בתקופת־ הרינסנס ע״י אדריכל איטלקי, הוא שהבנינים האחרים שהקים בעיר נבנו בסגנון הזמן. לדעתי, יש להסביר את הסטיה מן המקובל בכך, שבודאי ניתנו לאדריכל הוראות לשמור על המסגרת ופרטים ארכיטקטוניים שבבית־הכנסת הישן, שעמד עדיין לנגד עיניהם של הבונים. תפארתו של האולם היתה הבימה הרחבה שעמדה במרכזו. מעקות הבימה ומבנה העליון היו עשויים שבכות ברזל רקוע. מוטיבים של העטור היו דמייות אריות, אורנמנטים צמחיים והנדסיים. גם המעקה של המדרגות במעלה לארון־הקודש היה עשוי מלאכת־ שבכה מסוג זה.
שונה בהחלט היתה צורתן של שני בתי־הכנסת ״הגדולים״ שבפרבר קראקא, ושבעיר — שניהם מן המאה הי״ז. התקופה, שבין מחצית המאה הט״ז וסוף הי״ח היתה, בדרך כלל, נוחה להתפתחות אדריכלות של בתי־כנסת. בגלל הטבת התנאים הכלכליים בפולין והאוטונומיה הרחבה בארגון "ארבע ארצית" בתקופה