פרק: ב׳ הקהילה הרובע היהודי, מבנה הקהילה וארגונה. היוריסדיקציה לסוגיה. מסי היהודים. החיים הרוחניים. באמצע המאה הט״ז כבר היתה הקהילה בתוך העיר מבוססת ומספר תושביה לא היה פחות מאשר בקהילה מדזרדלעיר. השטח השתרע מרחוב בלאכארסקה (מפינת רחוב רוסקה) בככר החלפנים ובחלק העליון של רחוב בוימוב. הרובע היהודי (פלאטע א יודאאורום) היה מובדל מהעיר ע״י שער, שנסגר בשעות הלילה, בזמן תהלוכות נוצריות וגם בשעת פרעות אנטי־ יהודיו־ת. ליהודי העיר היה בית־כנסת. היהודים היו חיים בתנאים היגיניים קשים, שסכנו את בריאותם. מסוגרים ברחובות צרים ובבתים, שבהם שררה צפיפות קשה לשער. עקב התרחבות המסחר גדל מספר היהודים, שבאו להשתקע בעיר, ולכן עלו הדירות והחנויות במחירים. בית ממוצע ששורו היה בשנת 1474, 159 זהובים נמכר עוד בשנה זו בעד 190 זה׳ ובשנת 1580 עלה שורו ל־1500 זה/ מכאן אנו למדים בכמה קשיים נתקל יהודי שרצה להשתקע בעיר או לרכוש לו בית מגורים. בתקופה זו היו ליהודים שתי קהילות עצמאיות: קהילה בתוך העיר וקהילת חוץ־לעיר. בראש כל קהילה עמדו 4 פרנסים (סעניורעם). 3 טובי העיר (בוני ווירי) ומועצה (קוואדרה גינטא ורראט). נציגות כלפי השלטונות ובעניני־חוץ היתה בידי פרנס־החודש (בפולנית תוארו: בורמישטש קאהאלני), בענינים חשובים היה מופיע בליווי שני פרנסים והשמש (שקאלניק).

החל מהמה״הי״ז היה תוארו הרשמי שתדלן (סינדיק, סינדיקוס פלאניפוטעגט). השתדלן הראשון הידוע לנו בתוך העיר הוא שמעון בן שאול, יליד לבוב. הרכב הנהלת הקהילה הראשון ידוע לנו משנת 1497 ואלה שמות הפרנסים: שלמה (מאגגוס) שלמה (מיגור) שלמה (קלאודוס) ויצחק 2). הם התאספו לישיבותיהם בביורהכנסת הישן. (שנקרא בפי השלטונות שקולקא מורובאנא). קיום שתי קהילות גרם לכפילות בניהול עניני היהודים וגם בעניני חוק ומשפט 3) בענינם פליליים וכספיים היו נתונים לשיפוטו של ורבודה (מושל־ הגליל), ובעניני מגרשים, בתים. רשיונות־בניה — לשיפוטו של הסטרוסטה או סגני. חלוקת סמכויות־השיפוט לא הלמה תמיד את החלוקה האדמיניסטרטיבית בקהילות. למשל, יהודים שהתגוררו על קרקעות העיר בפרבר (בגדה השמאלי של הפלטב) היו נתונים לשיפוטה של העיריה ולא של הסטרוסטה. כל המשפטים שבין יהודים ליהודים היו בסמכות בית־הדין היהודי. משפטים שבין תובע נוצרי ונתבע יהודי היו בסמכות השופט היהודי (יודעקוס יודעארום) משנת 1440 ידועים לנו שני שופטים יהודים: איבן דזורדז (מסקופניצא) שהוא "יודעקוס יודעארום ספע־ ציאליטער", סטפן בידלבסקי שהוא "יודעקוס א ד דעפוטאטור". בשנת 1445 ידוע לנו כשופט־היהודים האיטלקי קזישטוף דה סאנקטו רומולו (011 מז 0 ז 3311040 16 >). מגונואה, ואחד מגדולי הסוחרים בפולין.

התגורר בלבוב בשנת 1443, ומת בשנת 1466. הוא היד. חוכר המכס בדרוהוביץ והמכס בגרודק, קיבל את תואר האצילות ועמד בקשרים אמיצים עם סוחרים יהודים 4). אחריו מילא תפקיד זה ביסטרם דה לופאיניק. בשנת 1446 ממלא את תפקיד השופט סופר הויבודה מיקולאי סטראדובסקי, ומשנת 1491 ממלא הסטרוסטה תפקיד זה. היורידיקציה היהודית נקבעה יחד עם התקנון של יהודי לבוב בפעם הראשונה, לסי התקנון של קאזימיר ז הגדול משנת 1364 ובסעיף בו היהודים הועמדו תחת שיפוטו של הוויבודה או שופטו" הענין הוברר בפקודתו (דקרט) של זיגמונט אוגוסט מ־9 באפריל 1551) שבו הצביע על סילוף של היוריסדיקציה לגבי היהודים. מכאן אנו למדים שהיהודים היו כפופים לשיפוטו של הויבודה. באותה פקודה נכלל גם האיסור לכלוא יהודים בארמון וסודר גם ענין הערעורים. ב־10 באפריל 1553 העניק זיגמונט אוגוסט ליהודי לבוב פריבילגיה מיוחדת בענין ההשבעה והאחריות לחפצים הבאים מגניבות. בתקנון מפברואר 1569 סודרו ב־12 סעיפים עניני השיפוט על היהודים. לפיו