527 טיפוסים ודמויות 528 (אוטודידאקט) במשפט האוסטרי ובחר לו מקצוע מיוחד: הוא היה ׳קונה״תיקים של משפטים נפסדים ומגיש ערעורים לגית־המשפט* העליון בוינה, הופיע שם בלי עורך־דין וברוב המקרים היה זוכה בדין, בגלל ידיעותיו במשפט. פעם שאלו יו״ר בית־המשפט העליון בוינה: מהיכן באו ידיעותיך? ענה ר׳ מאיר: ^ 6 3 > 111 ו 311 ד מז 66 ("הודות לתלמוד ולפלפול") אם ר׳ מאיר לא זכה ללמוד, כרצונו, באוניברסיטה השיג זאת בן־אחיו — ר׳ יצחק — ד״ר ארתור רפפדרט שנתמנה מרצה לשפות הקלאסיות באוניברסיטה בלבוב. בלבוב התגורר גם אחיו של ר׳ ש.י. רפפורט (שי״ר), ר׳ יעקב שמואל רפפורט שהתנגד לבחירתו של המטיף אברהם כהן. במכתב אל אחיו שי״ר׳ שהיה כבר רב בפראג בקש ממנו שישפיע על משכילי לבוב להמנע מבחירתו. דעה אחרת היה בנו, דוה שהיה למדן גדול ומשכיל, ופרסם שירים ומאמרים. על משפחת רפפורט שאינם כהנים נמנה החסיד העשיר ר׳ שלמה רפפורט, סוחר־ברזל. היה מטופל במשפחה גדולה. אחד מבניו נמלט ל״ירושליס״דגליציא"׳ ברודי, ושם למד בגמנסיה — והוא ד״ר שמואל רפפורט מראשוני התנועה הציונית בגליציה וידוע כמלומד בעל שם במדעי הפולקלור היהודי. יאן סקארבק־קרושבסקי: קריקטורות של טפוסים יהודיים בלבוב

בין ה״מיוחסים״ היתה גם משפחת קולישר. מוצאה מעיר קאליש. בסוף המאה הי״ח עברו ללבוב וקבלו בשנת 1785 את שם־המשפחה קאלישר (הוסב אח״כ לקולישר). הם היו סוחרים ידועים, בעלי בתים ומגרשים. הראשון ש״התמשכל״ היה ליאו. הוא גמר את האוניברסיטה, כד״ר למשפטים היה מידועי עורכי־הדין. היה ממיסדי ה״טמפל״ ועשרות שנים מראשי ועד הקהילה וכן היה פעיל בועד של "שומר ישראל". ממשפחה זו יצאו גם נתן ואיגנץ קולישר, עשירים מופלגים, ד״ר יוסף קולישר מנהל הסניף של הבנק הלאומי בלבוב וחבר־העיריה וכן ד״ר יוליוס קולישר, יו״ר הקהילה בשנת 1876.

שם מפורסם היה ד״ר היינריך קולישר. ציר בפרלמנט האוסטרי והסיים הגליצאי והפולני. (1907 ־ 1919), מעשירים הגדולים ביותר בגליציה, בעל בית החרושת לנייר בצרלני שליד לבוב, כלכלן ידוע ומומחה בשטח המסחר והתעשיה. בגלל כשרונותיו המיוחדים עמד בעודו בגיל צעיר בראש איגוד תעשיות בגליציה. ואם כי נחשב בין הכלכלנים הנודעים בקלוב הפולני בפרלמנט האוסטרי הרי בגלל יהדותו לא נבחר בתור שר. כריאליסט ואיש עסקים ראה את עליתו המדינית רק במגע עם האצילים הפולנים בלי להתחשב אם הדבר הוא לטובת ההמונים היהודים או לרעתם. הציונים נלחמו בו בתוקף, וגם בין ההמונים היהודים לא זכה להכרה ולאהדה. בשנות המלחמה רגזו עליו גם הפולנים כי לא נקט עמדה ברורה בשאלת פולין עצמאית, לפיכך לא השתקע בורשה אלא העדיף לבלות שנות חייו האחרונות ביינה בארמונו המפואר שברחוב רייזנר. ארמונו נהפך לבית ועד של האצולה האוסטרית־הפולנית, ואשתו אצילת הרוח, לבית קלארמן ומיזס, היתד. מארחת את הקרואים.

מבני משפחת קולישר הטפוסיים היו: אחיו של ד״ר ליאו קולישר יאנק ואשתו באבטה־בריינדל ובניהם הרמן, פקיד־הנהלה ב״בנק האפותיקאי" ופרידריך, הידוע בעיר בשמו "פרדזיו". הוא למד בוינה רפואה אולם לא הספיק לגמור את למודיו. את מרבית ימיו בלה בקפה "וינה", עסוק בקריאת "נײא פרײא פרעסע", היה חי על הכנסת ביתם ב״ברייטע גאס". בנו יאנק, גם הוא לא היה להוט ללמודים, נסע לוינה, הופיע בקאבארטים ונתפרסם כשחקן קומיקאי ידוע. לפמליית קולישר שייכות גם המשפחות העשירות לייבלינגר ומוהרנברג. לאורה בתם של יאנק ובאבטה קולישר היתה, נשואה לד״ר וילהלם הולצר. בין המשפחות המיוחסות שעברו ללבוב באמצע המאה הי״ט נמנית משפחת לוונהרץ, שהיו בעלי אחוזות וטחנוֹת בסביבות קריסטינופול, סוקאל וברודי. מראשי המשפחה ידוע במיוחד יוסף נח׳ שהיה יפה־תואר ונוהג כאציל פולני. נח לוונהרץ תפס עמדה ניכרת בחקלאות בגליציה, מראשוני המתבוללים ואוהדי פולין. בשנת 1848 פעל עם מהפכנים פולנים ובשנת 1863 השתתף גם במרד הפולני. באחוזתו אוהלאדוב הקים מרכז למורדים, ובו מחסני