49 מולדות יהודי לגוב 50 200 פלורין, ובשבים 1506 — 1510 100 פל. בשנת 1510 200 פל׳ 7). לכל קהל ה היו הכנסות והוצאות מיוחדות וגם הוצאות משותפות לשתיהן. ההכנסות של הקהלו ת היו מס־הקהל שכל יהודי היה משלם לפי הערכת השמאים, הכנסות ממים־הבשר (קודובקא) דמי־חזקה בעד זכות ישיבה, בניית בתים, רשיונות מסחר, מלאכה וחכירה, תשלומי־חופה, תשלומי־תואר "חבר" ו״מורנו", דמי־ קבורה,תשלומי בית־דין והיטלי מצרכים: יין וכד׳. ההכנסות היו דרושות לקהל שהיתה מחזיקה על הש־ בתה רב, חזן, שמשים, שתדלנים, ומכסה הוצאות של בתי־ כנסת, בתי־חולים, בתי־הדין, כלכלת אסירים יהודים, הוצאות נסיעות של רבבים פרנסי הקהלה ושתדלנים לכבוסים וועדי הגליל והארץ, אכסון חיילים ותשלומי־ כתר תורה שוחד לפקידים ושלטונות. ההוצאות המשותפות לשתי הקהלו ת הן: תשלומים במזומנים בחמרים ובמיצרכים לוויבודה (המושל) ולפקידיו, תשלומים במזומנים ובמצרכים לסגני הכמרים ודמי־חכירה בעד בית־ העלמין. מחובתה של הקהלה בתוך העיר היה גם לשלם: 1) לכמורה הקתולית לצרכי בית־הספר הקתדרלי; 2) לעיריה. עד שנת 1506 לא שילמו יהודי לבוב שום מס עירוני ואז בא שגוי בפקודת המלך שבמקום 200 פל׳ על היהודים לשלם לטובתו רק 100 פל / אבל עליהם להשתתף במשך 4 שבים במסי־ העיר. א) בעד זבויות־מסחר ז ב) לאגודות בעלי־ המלאכה (צעחי)! ג) מס בעד כל חבית־יין כשר 5 ד) חלק מתאים להוצאות של משטרה עירונית בגודל

50 שוטרים (בשנת 1573 עלו הוצאות אלו לסכום 1587 זה׳ 14 גר׳, לסכום זה נתנה הקהלה 297 זה׳ 15 גר׳). היהודים בפרבר־קרקוב שילמו בשנת 1475 לוויבודה או לסטרוסטה 5 גרזיבני, מלבד זה הטיל עליהם לשמור על גנבים ולהביאם אל הארמון, ולסדר עבודות מסויימות: בבקורו של המלך היה עליהם להמציא מספר עגלות וסוסים ומיצרכים בשביל מטבח המלך, לשלם הוצאות להגנת הארמון. את הקראים שהתגוררו בפרבר־קרקוב שיחררו היהודים מהשתתפות בהוצאות אלו 8). בהמשך הזמן הוחלפו השדותים בתשלומים בכסף מזומן. — בעד הזכות למסחר מוגבל שילמו יהודי הפרבר לעיריה תשלום קבוע. מלבד המסים והתשלומים של כל קהלה וקהלה לחוד, היו גם הוצאות שנעשו במשותף: כגון הוצאות משפטים בענין זכויות המסחר, תיקון בתי־כבסת, בתי־ חולים, מרחץ, רשיונות־בבין אחרי שריפות וכדומה. מלבד התשלומים ע״י הקהלה או באמצעותה, שילם כל יהודי כחבר הקהלה בתוך־העיר מס־חכירה לעיריה (אמפיטאוסיס) מכל בית, מם הנקרא "סטראז ויעלקא״ של 6 זה׳ 6 גר׳ מכל בית וכן תשלומי־ מעבר גשרים ודרכים, מס־משקאות (טשופובע) ומאזנים. בקהלת חוץ־לעיר שלם כל יהודי ארנונה לסטרוסטה ומסי־עקיפין כמו יהודי העיר.

על גביית המסים והתשלומים היו אחראים פרנסי הקהלה. בשנת 1499 אסרו הפרנסים ע״י הסטרוסטה בגלל פיגור סך 24 פלורין בעד מס הבתים ונכסי־ דלא־ניידי (שאס קרולעבסקי) מאת היהודי יעקובובה והם שוחררו רק אחרי שיצחק בן מרדכי (מארקוביץ) שתדלן היהודים נתן כמשכון את חפצי־בית־הכבסת 9). החל מסוף המאה הט״ו נתמנו גובי־מסים מיוחדים. כאחד מראשוני הגבוהים בפולין הגדולה היה פישל מקרקא, משנת 1498. יש להניח שגם הפרנסים (דק־ טורעם יודעאורום) בלבוב היו עוזרים במילוי התפקיד. בתעודה אחת משנת 1496 נזכרה אשת הפרנס יוסף ובתעודה מ־19 ביולי 1497 מופיע כבר שמו 1י) ,•יודעא יוסף דקטוריס יודאיצי" . !.זמתווכים בין הממשלה והיהודים בעניני המסים היו, למעשה, לא הקהילות אלא הפרנסים, אליהם העביר המלך את רשימות המסים של היהודים בקהלתם. בימי זיגמובט הראשון הוקם מוסד של גזברים יהודים ראשיים של המלך העומדים בקשר ישר עם גזבר האוצר. בשנת 1512 נמנו לתפקיד זה שני יהודים אמידים ובעלי השפעה מקרקא לפולין־הגדולה ומזוביה: אברהם מביהם (בוהמום) ופראנצק (אפרים בן משה