565 ד״ר נ. מ. גלכר 566 לפי בלבן, הגבול בתולדותינו בין ימי־קדם וימי־ הביניים אינו השנה המקובלת 375 — התחלת נדידת העמים — אלא 135, שנת מרד בר־כוכבא, הניסיון האחרון לשחרור המדינה היהודית. ובכן, בשבילנו לא מתאים גם הקו המבדיל בין ימי־הביניים והזמן החדש, שנת 1492, כי אצלנו נמשכו ימי־הביניים עד לאחר המהפכה הצרפתית. מקובלת הדעה, שבלבן היה היסטוריקן לוקאלי גרידא, אך לפי מחקריו מתקבלת מסקנה הפוכה. אין שטח בהיסטוריה של יהודי פולין, שבלבן לא חידש בו משהו. איזו כמות של חומר חדש לתולדות האומנות והמלאכה היהודית נמצאת במחקרו הגדול והמקיף על "השרידים ההיסטוריים של יהודי פולין", או חומר עשיר לתולדות עלילות־הדם, במאמרו החשוב מבחינה משפטית ופסיכולוגית על "גרוציוס ומשפט עלילת־דם בלובלין בשנת 1636״ (בספר־זכרון לש. דובנוב, ברלין 1930). מקום רב הקדיש גם לחקירת תולדות היהודים בגליציה. בשטח זה פרסם מספר מאמרים וכן את הספר 511 [03110׳*■ 2736 3 [ז 0 :) 115? 1912׳*ס׳*/ ! (1868 — 1772) [16 > 51׳*י 0 > 1-31 > 1 [1£6 רן £2 (תולדות היהודים בגליציה וברפובליקה הקראקאית (1772 — 1868) לבוב 1912) וספרו האחרון "תולדות בית־הכנסת של המתקדמים בלבוב", המכי ל חומר רב לתולדות החיים התרבותיים בגליציה וביחוד בלבוב בשלהי המאה הי״ט וראשית המאה העשרים.
מאיר בלבין התחיל את עבודתו בשטח הביבליוגרפיה וגם עבודתו האחרונה שהשאיר היתה בשטח זה. במשך שנים רבות אסף את כל החומר ורצה להוציא אותו מסודר בחיבור ביבליוגרפי גדול, לפי שיטה חדישה, ערוך ב־25 מדורים. בעבודה זו נעזר גם בתלמידיו. הכרך הראשון יצא לאור ובו נמסרו רשימות של מדורים. גורלו של כתב־היד שטרם הודפס — לא ידוע. ידוע לי מפיו, שהיו אצלו בכתב־יד ארבע מונוגרפיות: 1) תולדות משפטי עלילת־הדם בפולין; 2) תולדות ועד ד׳ ארצות; 3) תולדות היהודים בפוזנא; 4) כרך סקירות היסטוריות, ובתוכו מאמריו על "הרובע היהודי בלבוב", שנדפסו ב״חוויבלה" ועשו בזמנם רושם רב. אם נסכם את עבודותיו במשך 45 שנים נגיע למספר של 300 ספרים, מחקרים, מאמרים וסקירות. לא בנקל הגיע בלבין בחייו למקומו זה. מימי נעוריו שבע תלאות ודרכו לא היתה סלולה לפניו, הן מבחינה חומרית והן מבחינה סוציאלית. מחמת עוני הוכרח להפסיק את לימודיו באוניברסיטה ולהורות בבתי־הספר העממיים של הברון הירש, לעמוד שם במלחמה עם המנהלים המתבוללים. וכשהצליח כבר לחזור ללבוב ולגמור את לימודיו באוניברסיטה, החלה פרשה חדשה של תקלות והתנגשויות. בלבין לא רצה להכנע לתביעות פוליטיות ולבגוד בדעותיו הציוניות. אף פעם לא עשה שום ויתור והדגיש תמיד את היות! * בן לעם היהודי, אע״פ שיכול היה לקבל משרת פרופסור באוניברסיטה, אילו היה מוכן להצהיר על השתייכותו ללאום הפולני.
כל חייו היו מלאים מלחמה קשה ובכל זאת לא עזבתו האהבה לעבודה המדעית ולהקדיש את כל זמני במרץ וללא־ליאות. בלבן היה פעיל גם בשדה החינוך העברי ופרק חייו זה מצטיין בהצלחות מרובות. הוא חינך מורים לרשת החינוך היהודי בפולין במשך עשרות שנים. ספר הלימוד שלו לתולדות ישראל בג׳ כרכים — המגיע עד סוף המאה הי״ח הוא אחד מן הטובים. כמויה אקדמאי היה, אולי, בין החוקרים היהודים של הדור מלפני 1939׳ הראשון והיחידי שהצליח להעמיד אסכולה היסטורית. בסמינריון שלו הושלמו יותר ממאה עבודות מדעיות ודיסטרציות ולכל אחת צורף כל החומר הארכיוני שנוצל בעבודה. ביהוד עובד ותולדותיהן של קהלות, כגון: זאמושץ, טיקוצ׳ין׳ ברודי׳ אופאטוב, קולומיאה׳ פשמישל, לוצק׳ סאנדומיר׳ לובלין. ובכן — נושאים שונים מתולדות היהודים בפולין במאות ט״ז—י״ט. כל החומר רב הערך במיוחד היום, כשרוב הארכיונים הפולניים הושמדו, נמצא כיום בוארשה׳ ומי יודע אם ימצא ביום מן הימים את דרכו ארצה.
בלבן ׳ ההיסטוריון־היוצר, ידע להדריך את תלמידיו ׳ כי הוא בעצמו הבין את פשוטה של ההיסטוריה. במחקריו המונוגרפיים הרחיב לא רק את החומר ואת סיכומי-הידיעות אלא התווה את המורפו- לוגיה של תולדות היהודים בפולין, הבליט את בעיותיהם ותפקידיהם על יסודות מיתודיקה אירופאית והקים גשר בין ההיסטוריוגרפיה היהודית והמדע ההיסטורי בפולין. בעבודותיו האחרונות מורגשת תשוקתו להחיש את סיום מחקריו האנאליטיים ׳ להתחיל בעיבוד החומר העשיר הצבור בידיו ולגשת לחבור ספר מרוכז ומקיף על תולדות יהודי פולין וחייהם. ברם, לא כך רצה הגורל המר.