585 בית־העלמין היהודי הישן בלבוב 586 עטרה מראשינו אדונינו אבינו החכם הגדול אתו היתה ברית התורה והמצוות כבוד שמו מוה״ר יוחנן ברוך מיונה הרופא מומחה במהו״ר שמחה נפט ר יד׳ סיון תכ״ט לפ״ק תגצב״ה. ד) שמחה מנחם כן יוחנן ביוד־רופא נטמן פה הרב הראש והנגיד בישראל הקצין המפורסם בדור הרופא המומחה לרבים ידו פתוחה לעניים ודלים גבאי צדקה ומרא דאתרא ירושלים ה״ה השר מו״ה שמחה מנחם במו״ה יוחנן ברוך מיונה זצלל״ה תנצב״ה ה) אליעזר כן יוחנן כריד־רופא (ס׳, ג) נאסף בדמי ימיו ה״ה הרופא מומחה לרבים מו״ה אליעזר במו״ה יוחנן ברוך מיונה... נפטר ביום ר׳-ח אלול תל״ב לפ״ק. משפחת הרופאים יוחנן ברוך ושני בניו שמחה מנחם ואליעזר "די־יונה" היתה משפחה ידועה ומיוחסת שפעלה הרבה לטובת אחיהם בפולין בסוף המאה הי״ז. כל גדולי הדור, הט״ז ואחרים, מזכירים אותם לשבח ומציינים את עבודתם המסורה לטובת אחיהם. במיוחד מזכירים את שמחה מנחם (עמנואל) הנקרא בפי העם "שמחה דוקטור", שהיה רופא השולטן ואחר־כך עד 1696 רופא המלך הפולני יאןסוביסקי. הוא תרם בשנת 1689 מזכרת נאה לבית־הכנסת ע״ש "טורי זהב" בתוך־ העיר, מנורה גדולה ויפה מברונזה, מלאכת־יד של אומן בברסלוי, ששמו היה חקוק עליה [בשנת 1942, כשהחריבו הנאצים ימ״ש את בית־הכנסת הנ״ל הוציאו גם את המנורה]. ד״ר שמחה מנחם היה פעמים נשיא ועד ארבע־ארצות, בשנים 1697 — 1702.

הבאת י לדוגמ ה כמ ה מצבו ת ממשפח ת קיקני ש "מצאצא י יונ ה הנביא" . שכמע ט ע ל כ ל אח ת חרותי ם שנ י הדגים . ג . סוחסטאב ר וג ם החוק ר כרמול י בספר ו "העורבי ם ובנ י היונה " משתדלי ם להוכי ח שכול ם מגז ע יונ ה הנבי א הם , כראי ה לכ ך ה ם מביאי ם א ת עני ן הדגי ם (ד ג יונה ) ע ל מצבותיהם , א ת הש ם קיקני ש — שהו א כאיל ו נגז ר מ״קקיו ן דיונה" . מבחינ ה מדעי ת קש ה להתיח ס ברצינו ת להשער ה זו . מכיו ן שרו ב בנ י המשפח ה הזא ת העתיקים , מהמא ה הט״ז , ה ם רופאי ם לפ י מקצוע ם י ש מקו ם לשע ר שהדגי ם ע ל מצבותיה ם שמש ו כעי ן סמ ל משפחתי־הראלדי , שנהפ ך במרוצ ת הזמ ן ג ם לסמ ל מקצועי , והו א הדי ן בנוג ע לעורבי ם ע ל מצבותיה ם ש ל בנ י משפח ת רפפורט . ואש ר לש ם קיקני ש עצמ ו — ל א מצאת י ל ו פתרו ן מתאים . השערת ו ש ל ד״ ר יחזקא ל קר ו בספר ו "קורו ת היהודי ם בלבוב ״ (ענ ד 178 ) , שהש ם קיקני ש נגז ר מש ם אש ה קיק ה כדוגמ ת רייצל ש מרייצה , חנהל ש מחנה , פריידל ש מפרייד ה — אינ ה נראי ת לי . לפי ה צרי ך הי ה ש ם משפחת ם להיו ת "קיקלס " ול א "קיקניש" . לדעת י הביא ו את ם ראשונ י משפח ת קיקני ש א ת הש ם לפולי ן מ ן המער ב וי ש לחפ ש א ת פירוש ו באר ץ מוצאם .

המקור היחידי שאפשר לשאוב ידיעות על תולדות בית־העלמין הישן בלבוב הוא ספרו של ג. סוחסטאבר ״מצבות קודש״, חוברות שהופיעו בלבוב בשנות 1860, 1863, 1865, 1869, ואין בהן גישה מדעית, בלי לדעת כיצד לגשת למחקר מדעי מקורי העתיק סוחסטאבר את הנוסח של המצבות השונות, בשילוב מעש*ות, דרשות והספדים. ספרו הוא מעשה־חובב, כיהודי מלבוב אשר עברה וזכרון גדולי־הדור של עיר מולדתו קרובים ללבו. לצערנו הרב לא תמיד אפשר לסמוך עליו, כי ד הדמיון הטובה עליו הוסיף, החסיר ושיבש דברים מבלי לדעת ולהרגיש שזו היא שגיאה וסילוף. אע״פ שלא ידע מחקר היסטורי עשה סוחסטאבר עבודה עצומה וחשובה מאד. בובר, קרו, בלבן וראובן מרגליות, כולם מצביעים על שגיאותיו וסילופיו, על ליקויים בעבודתו — ובכל זאת כולם מסתמכים עליו. עם כל שגיא״תיו, הוא המקור היחידי שנשאר לנו לפליטה, המכיל יד־־עות על בית־העלמין העתיק בלבוב. בובר מוסר בהקדמתו לספרו "אנשי שם" שהוא מקדיש את כל ההכנסה של הספר להקמת ועדה מיוחדת שתטפל בהעתקת נוסחאות של מצבות בית־העלמין העתיק. ועד הקהילה בלבוב החליט לא פעם להוציא לפועל את רעיונו של שלמה בובר ואף קבע תקציב מיוחד לצורך זה, אך הדבר לא הצליח. באחרונה החליטה ה״יודנראט" בלבוב, בינואר 1942, לטפל בהעתקת המצבות, מפני שהגרמנים כבר התחילו בהריסת בית־העלמין. הוקמה ועדה משותפת מבין נציגי המחלקה לעניבי־דת והמחלקה לעניני־ תרבות, שהתחילה לטפל בפעולה בכל הרצינות. העבודה נמשכה לסירוגין עד האקציה הגדולה המפורסמת של אוגוסט 1942. בסתיו 1942 התחילו הגרמנים להרוס את בית־העלמין בדיקנותם הידועה, חלק מהמצבות הובא למחנה הריכוז ברחוב יאנבסקה וחלקן לרחוב קאדצקא, לבית־הספר של הקאדטים לשעבר. בשני המקומות רצפו אסירים יהודים, הנדונים למות, את הרחובות במצבות העתיקות. ואני הגבר ראה עוני בשבט עברתו, בהיותי אסיר במחנה הריכוז ברחוב