חורבן יהודי לבוב מאת ד״ר פ. פרידמן פרק 1: פלישת הגרמנים ו״פרעות-בזק״ אור ליום ה־22 ביוני 1941 (לפנות בוקר) נתעוררו תושבי לבוב משנתם לרעב פצצות אשר המטירו האוירונים הגרמנים על העיר השקטה. איסטרטגית ההפתעה הנאצית היתה מושלמת. באותו יום, בבוקר הכריז המיניסטר לעניני חוץ של ברית־המועצות, כי פרצה המלחמה בין רוסיה וגרמניה בגלל התנפלות פתאומית מצד הגרמנים.

האוכלוסיה היהודית בלבוב הגיעה באותו זמן לערך 150.000 — 160.000 נפש, את המספר המדויק קשה לקבוע. המפקד הרשמי האחרון נערך ב~9 לדצמבר 1931, ונפקדו בו בלבוב 99.595 יהודים. עד שנת 1939 גדל מספרם ב־10.000 נפש לכל הפחות. בתחילת המלחמה הפולנית־גרמנית, בספטמבר 1939, ברחו יהודים רבים בבהלה מן המחוזות המערביים של פולין, מפני החיילות הנאצים, ורבים מהם השתקעו בלבוב. כתום הפעולות הצבאיות בשטח גליציה (בסוף ספטמבר 1939) החלה תנועת הגירה חדשה מן האזור המערבי של פולין, שהיה בידי הנאצים, אל האזור המזרחי שעבר לאדמיניסטרציה של ברית־המועצות. חלק מן היהודים בחרו להבריח את הגבולות שבין אזורי הכבוש הגרמני ורוסי בהמלטם מפני רדיפות הנאצים, ובחלקם גורשו ממקומותיהם ע״י הנאצים ועברו את הגבול בעל כרחם. בין כך ובין כך — מספר היהודים שעברו את הגבול במשך חודשי הסתיו והחורף 1939 — 1940 היה גדול מאד. רוב מנינם של הפליטים שהשתקעו בלבוב היה ממחוזות קראקא, לודז, וארשה וקילץ. בראשית שנת 1940 עלה מספר התושבים בלבוב יותר מכפלים מאשר היה לפני המלחמה. (מלבד היהודים הגיעו ללבוב גם פליטים פולנים רבים). בדרך כלל העריכו את מספר תושבי העיר באותו זמן ב־700.000 נפש, ובתוכם כ*־180.000 יהודים . בשנת 1941 אחזה אימודמות את יהודי לבוב, אשר חששו לכיבוש הגרמני והסכנות הכרוכות בו לציבור היהודי. השלטונות הסובייטים התחילו להוציא את

האזרחים הרוסיים מלבוב, אך הספיקו להוציא רק חלק מועט של פקידים וטירוני־צבא. בגלל ההתקפה הפתאומית היה אפילו הפינוי החלקי כרוך בקשיים מרובים. אמצעי התחבורה וההובלה לא התאימו כלל למפעל העברה ענקי זה, והתקפות האוירונים הגרמניים הפריעו מאד. לפיכך לא סייעו השלטונות הרוסיים לתנועת המנוסה שתקפה את היהודים, אף שמו מכשולים בדרך הבורחים מזרחה על דעת עצמם, וללא כל סיוע. בטרנופול, פודבולוציסק (3 > 51 ץ 02 ס 1 ס־״ \ 1 ) 0 ? ) וערים אחרות שעל הגבול הישן בין גליציה לרוסיה נעצרו הפליטים ונצטוו לחזור למקומות מגוריהם. לפיכך הצליח רק מספר זעום של יהודי לבוב להמלט מידי הנאצים; רק כמה אלפים של צעירים (רובם — שהיו קשורים לתנועות השמאל ולמנגנון הפוליטי של הקומוניסטים), של פקידים ומומחים וכמה אלפים בצבא הרוסי נמלטו לברית־המועצות. בעת כיבוש העיר ע״י הגרמנים ירד, איפוא, מספר היהודים, ולפי האומדנה שנעשתה ע״י ועד הקהילה היהודית בלבוב ב־28 לאוגוסט 1941 — היה כ־150.000 נפש. לפי הערכת הגנרל קאצמאן, מפקד הבולשת הגרמנית בחבל־גליציה, היו בלבוב בחדשים יולי־אוגוסט 1941, 160.000 יהודים.

הפלוגות האחרונות של הצבא הרוסי עזבו את לבוב בלילה־29 ליוני 1941, ולמחרת נכנסו העירה הקבוצות הראשונות של הצבא הגרמני. הגרמנים נתקבלו בקריאות־הידד ובתרועות על ידי ההמונים האוקראינים, אשר קיוו לנתק בעזרתם את אוקראינה המזרחית מברית־המועצות ולאחד את שני חלקי אוקראינה למדינה עצמאית אחת. מנהיג המפלגה הלאומנית האוקראינית, סטיפן בנדירה, הגיע ללבוב, ומיד הופיעו על הקירות ׳כרוזים חתומים בשמו שקראו למלחמה בבולשביקים, והסיתו נגד היהודים •בארס ובחימה שפוכה. בו בזמן נתארגנה גם המשטרה (מיליציה) האוקראינית. שמן הרגע הראשון לקיומה