613 ד״ר פ. פרידמן 614 פרק 4: המועצה היהודית (,,יודען ראט,,)

הוועד היהודי נוסד בזמן "מפעל הקונטריבוציה", ופעולתו הרשמית הראשונה היתה איסוף התרומות ופרעון הכופר לגרמנים. בגליציה המזרחית בוטלו ועדי הקהילה היהודיים בתקופת הכיבוש ע״י השלטון הסובייטי. מדיניותם של הגרמנים היתה לארגן מועצה יהודית בכל מקום מושב יהודים, ולעשותה למנגנון המוציא־לפועל את פקודותיהם. המפקדה הגרמנית הזמינה אליה עסקנים יהודים שונים ונשאה־ונתנה אתם בדבר יצירת ועד־קהילה חדש. המו״מ התנהל בראשית יולי 1941. הגרמנים הציעו לד״ר משה (מאוריצי) אלרהאנד (311£1ג 1ז 116^), מלומד מפורסם במדע־המשפט ופרופיסור באוניברסיטת לבוב׳ מי־ שהיה שנים אחדות לפני המלחמה מנהל־ממונה על קהילת לבוב מטעם הממשלה, לקבל עליו את משרת ראש המועצה היהודית. הוא סירב בהסתכמו על זקנתו ומחלתו. עוד אחרים (ביניהם ד״ר יהודה ארליך) מיאנו לקבל משרות חברי המועצה. סוף־סוף ויתרו, כנראה, הגרמנים על תכסיסי משא־ומתן בראותם כי אין מתנדבים מן העסקנים החשובים וטובי־העיר, ומינו את חברי המועצה מתוך רשימת מועמדים שבידם. תחילה נתמנו רק חמישה חברים, אך הוסיפו עליהם כעבור ימים אחדים (עד ה־20 ליולי 1941). אחרי כל המינויים והצירופים היה הרכב המועצה היהודית בחדשי הסתיו של 1941: ד״ר יוסף פרנס — יו״ר; ד״ר אדולף רוטפלד — סגן־יו״ר; חברי־הועד: ד״ר הנריק לנדסברג׳ ד״ר אוסולד קימלמן, ד״ר אדמונד שרצר, המהנדס נפתלי לנדאו׳ ד״ר הנריק גינסברג, חיגער׳ זיידנפתי, יוסף הוך, שמעון אולם׳ ד״ר מרצלי בובר, ד״ד זארניצר ואחרים. בשלהי סתיו 1941 חלו שינויים בהרכב המועצה. ד״ר יוסף פרנס, שהיה אז כבן שבעים שנה, ואחד מנציגי מחנה המתבוללים, לא יכול היה להסתגל לדרכים ולשיטות העבודה שנדרשו על ידי הגרמנים. הוא היה עורך־ דין, בן למשפחת בעלי־אחוזות עשירים, בימי חרפו היה קצין (סרךפרשים — "ריטמייסטער") בצבא האוסטרי. בהיותו בעל אופי חזק לא הראה אותות

כניעה לשלטונות הגרמנים, אף אימץ לבו לסרב לכמה מדרישותיהם. באוקטובר או נובמבר 1941 נאסר ד״ר פרנס ע״י הגרמנים. סיבת הדבר היתה — לפי דברי מחברי הזכרונות ושמועות שנפוצו אז בעיר — סירוב לספק לגרמנים את מכסת הפועלים שדרשו ממנו לעבודת חכפיה. ד״ר פרנס הובל לבית־הכלא שברחוב לונצקי והומת ביריה בחצר בית־הסוהר. את מקומו מלא ד״ר רוטפלד, עסק ן ציוני וחבר הועד־הפועל הציוני בגליציה המזרחית, אך הוא מת במחלה אנושה בפברואר 1942. אחריו היה לנשיא ד״ר הנריק לנדסברג׳ עורך־דין מפורסם, מי שהיה עסקן ציבורי וחבר פעיל ב״בני־ברית" לפני המלחמה. גם הוא לא כיהן במשרתו זמן רב, ונרצח ע״י הגרמנים בספטמבר 1942. הנשיא הרביעי׳ ד״ר אברזון (תו 61-801 נ £1) איש הגון אך חסר־ אונים והשפעה, מילא את תפקידו עד אשר הוציאוהו הגרמנים להורג יחד עם שאר חברי הועד בפברואר 1943.

סמכויותיה של מועצת היהודים היו רחבות מאד והפתיעו גם את האופטימיים שבציבור היהודי. למראית עין העניקו הגרמנים ל״שלטון העצמי״ של היהודים תחום פעולה נרחב מאד. עליו היה לנהל את האדמיניסטרציה לפי הוראות הגרמנים; אחרי הקמת הגיטו הפכה האדמיניסטרציה הזאת לשלטון עצמי טריטוריאלי שלם; היא ארגנה מחלקת־כספים ומחלקת־ מסים שהיו להן מקורות־הכנסה עצמיים שונים; פתחה מוסדות עזרה סוציאלית, ובכללם מרפאות, בתי־חולים, בתי־יתומים, מושבי־זקנים, בתי־תמחוי ומסעדות זולות; ניהלה עניינים כלכליים, מפעלי תעשיה ומסחר, צרכנות ועוד; ארגנה את העבודה היהודית ע״י משרד העבודה; פיקחה על התזונה, חלקה כרטיסי־מזון לאוכלוסיה היהודית, קנתה מצרכי־מזון, יסדה מאפיות־ לחם, ניהלה עשרות חנויות של מכולת — המקוים היחידי בו יכלו היהודים לקבל את מנת המזון שהוקצבה להם; חלקה והקציבה דירות ע״י מחלקת־השיכון; ניהלה את הדואר היהודי; ולבסוף ניתנה לקהילה היהודית סמכות של שיפוט ע״י המחלקה המשפטית והמשטרה היהודית. פעולות הקהילה היהודית הסתעפו, איפוא, בשטחים שונים והצריכו יצירת מנגנון ענקי. מתחילה העסיקה הקהילה כ־1.000 פקידים, אך במשך הזמן עלה מספרם עד 4.000 בשנת 1942, ולדעת מחברים אחדים (פרבר,