617 ד״ר פ. פרידמן 618 חרוצים ״ ברחוב ברנשטיין 11; משטרת המחוז השני — ברחוב זמרסטינובסקה 112; משטרת המחוז השלישי — בפרבר קלפארוב׳ ומשטרת המחוז הרביעי — בפרבר זנישינא. המחלקה הפלילית (0ק״^ ) — קרימינאל פאליציי) וה״שירות המיוחד" (זאנדר־דינסט) היוו תא מיוחד בתוך המשטרה היהודית וקיימו שיתוף פעולה הדוק עם הגיסטאפו. מנהלי מחלקה זו (גולינר, שפירא יסגנו קרומהולץ) היו לדרארון בעיני החברה היהודית על מעשי העוולה שביצעו. התהליך הכללי היה להתפתחות לרעה בתפקידיה ועמדתה של המשטרה היהודית לגבי הציבור היהודי. המיליציה נוצרה כעזר למועצה היהודית לשם שמירה על הסדר והנקיון בשכונות היהודים, אך לאט־לאט החלה המשטרה לשתף פעולה עם הגרמנים שהכריחוה להוציא לפועל עבודות בזויות, וסופה שהפכה לכלי־שרת בידי הגרמנים, בעוד שזיקתה למועצה היהודית אפסה כליל. גם ההרכב האישי של המשטרה נשתנה במשך הזמן. לאחר שבתחילה נתגייסו לשורותיה בעיקר צעירים משכבות האינטליגנציה היהודית, הרי משהתבלט תפק־דה כמכשיר בידי הגרמנים לרדות ביהודים, יצאו מתוכה האלמנטים בעלי רגש אחריות ציבורית — בין שהלכו מעצמם או שנמלטו אל השכינות ה״אריות", יביו־ שסילקום הגרמנים — ובמקומם נכנס לשדרות המשטרה אספסוף של בריונים ורודפי־בצע, מחפשי טובת־עצמם בתוך השערוריה הנוראה, והללו נכונים היו להוציא לפועל את פקודות אדוניהם הגרמנים.
גם פעולות המועצה היהודית התפתחו בכיוון שהיה עלול יותר להזיק מאשר להועיל. מטרת הגרמנים היתה ליצור מכשיר שיוציא־לפועל את מזימותיהם כנגד היהודים — בידי היהודים עצמם • והם הצליחו בתכסיסיהם להעלים מעיני היהודים, לפחות — מעיני הרוב המכריע — את תחבולתם זו. ואם לא נתגל ה הדבר אלא בתקופה מאוחרת של הכיבוש הנאצי, הרי מתחילה ברור היה שהקהילה משמשת לגרמנים מכשיר לסחיטת כספים, חפצים וכוחות־עבודה מן היהודים. אחת המחלקות החשובות במועצה היתה מחלקת־ האספקה. אך טעות היא לחשוב שתפקידה היה לספק ליהודים את צרכיהם. עבודתה ותפקידה של מחלקה זו היו — להמציא לגרמנים כל שאיותה נפשם, ורשימת הדרישות והמשאלות גדלה ועצמה מיום ליום. יום אחד דרשו מאה שטיחים פרסיים, למחרת — תריסר מערכות כלי־חרסינה, כלי־כסף, כלי־מטבח ורהיטי־פאר, כלי־גביש, תכשיטים ויהלומים, בגדים
מהודרים, חפצי אמנות ותמונות, או חביונות קפה וביצי אלתי ת ושאר מעדנים אשר מכבר אזלו־מן השוק. ואע״ם שבאופן רשמי היה משרד־האספקה חייב למלא רק דרישות משרדים גרמניים או באי־כוחם, אוי היה לפקיד שלא מיהר למלא את הבקשות הפרטיות של הגרמנים, שביחוד הרבו בהן פקידי הבולשת, הס.ס. או הגיסטאפו. ראש משרד־האספקה, אגיד, סירב פעם לספק לפקידי המשטרה הגרמנית אילו "הזמנות" פרטיות. למחרת הוזמן לבולשת באמתלא של ישיבה, ושם נורה. הגרמנים תירצו את דרישותיהם מן היהודים בהנחה ה״חוקית" כי כל ההון היהודי שבארצות הכיבוש הוחרם ע״י המדינה הגרמנית והוא נמצא בידי היהודים באופן ארעי בלבד, והם רשאים להשתמש בו רק משא־נו דרוש לגרמנים ׳• ) תוקף החוק הורחב לשטח של גל־ציה־המזרחית ע״פ הפקודה מ־7 באוגוסט 1941.
משרד־האספקה העסיק פקידים רבים שכל תפקידם היה לחזור על בתי היהודים לשם החרמת דברי־דופץ הנדרשים ע״י הגרמנים. מלבד ה״הזמנות" הסדירות הללו, היה גם צורך להכין מתנות מיוחדות לבאי־כוח הגרמנים, לרכך את לבם למען "יוותרו" על חלק מן ההזמנות המוגזמות". פקידים אחרים נתמכו במו״נזע עם הגרמנים ובשיחודם בצורה "עדינה", ובדרך זו יכלו לעתים להשתדל לטובת הכלל או למען יחידים. יש שנוצרו מתוך־כך קשרים תדירים יותר, עד שהתפתחה שכבה של סרסורים ומתווכים היודעים "לסדר" ענינים, והמרויחים כסף רב בהשתדלות זו. ורווחה השחיתות למור ת רוח בציבור היהודי. היקף השוד הגרמני "החוקי" היה גדול מאד. לפי הערכת אחד מפקידי המועצה היהודית עלה ערך החפצים שעוקלו באוגוסט־ספטמבר 1941 בשלושים אחוז על תשלומי הכופר (קונטריבוציה,) שנפרעו לגרמנים בחודש יולי א״ש׳־•). מלבד השוד החוקי שבוצע באמצעות מחלקות־ האספקה, המסים והעבודה (שתפקידם היה לספק לגרמנים עובדי־חינם), השתמשו הגרמנים במועצה היהודית ידי להכניס פירוד בין היהודים לבין עצמם. ליצור תהום עמוקה בין פקידי הקהילה לבין שאר האוכלוסיה היהודית. זו היתה מדיניות של "הפרד י) החוק לשטחי־הכיבוש בפולי, • מיום ה־17 לספטמבר 1940. ר-ייכסגעזעצבל? כרך א׳ שנת 1910, פרק ו׳ סעיף 2, ן־מ׳ 1270. י'•) מלטיאל. ע׳ 29.