619 הורכן יהודי לבוב 620 ומשול"ש שנקטו בהם גם לגבי יחסי־גומלין בין יהודים ופולנים, יהודים ואוקראינים, פולנים ואוקראינים ובו,. לאנשי המשטרה היהודית ובמידה ידועה גם לפקידי המועצה היהודית (חברי ה״יודנראט", פקידי משרד־ האספקה ועוד) הוענקו זכויות־יתר, כגון: חסינות הדירות, זכות תנועה חפשית ברחובות, מבלי חשש להילכד לעבודת־הכפיה, מנות־מזון נוספות וכד׳ ומאידך, לא קיבלו פקידי המשטרה והקהילה משכורת קבועה תמורת עבודתם, ויוקר החיים האמיר מיום ליום. כתוצאה מכך ניצל חלק מן העובדים את עמדתו הרשמית למטרות בצע ועושק. בתעודות־העבודה היתה הגנה פורמאלית מפני החטיפות לעבודת־כפיה המשוטטות בעיר ושאר נגישות; אכן, גם בין פקידי הקהילה היו דירוגי "זכויות" ונוצרו ביניהם "הבדלי מעמדות". בני השכבה העליונה היו חברי המועצה ומנהלי־המחלקות. את השכבה הבינונית היו הפקידים הגבוהים שהיו ברשותם תעודות־עבודה "קשות" (כרטיסי־נייר קשה, או תעודות מכורכות), בעוד שהפועלים והעובדים הזמניים החזיקו אישורי־עבודה "רכים" (פתקים של נייר פשוט׳ לא מודפס, אלא כתובים במכונת־כתיבה או בעט). מעמדות אחרים בעלי־פריבילגיות היו בעלי־ מקצוע, פועלים מומחים, טכנאים, מהנדסים, רופאים
וחובשים — הללו עבדו, בעיקר בשביל משרדים או מפעלים גרמניים. האחרונים לחשיבות היו הערב־רב של מי־שהיו סוחרים וחנונים, סרסורים, סתם בעלי־ בתים, בעלי מקצועות חפשיים: אנשי־הוראה, משפט, שירות דתי וכלי־קודש, ואחרונים שבאחרונים — ההמון הרב של מחוסרי־עבודה, עניים, "יורדים" ו״מובטלים״, שעליהם לא הגינו לא אישורי־עבודה ולא השתדלויות, על כן היו למשיסה בידי הגרמנים. השכבות הנמוכות הושמדו ונכרתו ללא רחם, למן השעה הראשונה. הפיצול המעמדי בקרב הציבור היהודי היה שונה לחלוטין מהמבנה המקצועי והסוציאלי שלפני המלחמה, כאילו התהפכה הקערה על פיה. הפיצול היה חריף ובולט, יותר מאשר לפני המלחמה, כי בהבדל המעמדי היה לא רק כדי לקפח פרנסתו של אדם, אלא גם — כדי לקפח את חייו, פשוטו כמשמעו. אדם חסר אמצעים, פרוטקציה ומקצוע המביא תועלת לגרמנים — אחת דינו למות, בין "מיתת נשיקה" (ברעב או במחלות) ובין "מיתה חטופה" בעבודת־כפיה, במחנה או באקציה. לבסוף הוברר לכל, כי "המדינה היהודית בזעיר אנפץ״ אשר העניקו השלטונות הגרמניים — חלום שוא היתה, קריקטורה זידונית של שלטון עצמי, שכל עיקרו — מכשיר נוח בידי הגרמנים.