621 ד״ר פ. פרידמן 622 פרק 5: הגבלות חוקיות והסתה אנטישמית, יחם האוקראינים ליהודים כבר בחדשים הראשונים לשלטונם, החלו הגרמנים לבצע את עקרוני תורודת הגזע בשטח השיכון. הם התכוונו לתחום תחומים טופוגרפיים בין הלאומים השונים הושבי־העיר, וביחוד להפריד בין היהודים, העמים הסלביים (פולנים ואוקראינים) והגרמנים (בכללם גם ״הגרמנים העממיים״ — פאלקסדייטשע). לשכונת הגרמנים בחרו את החלק היפה ביותר של העיר, מקום הארמונות והבתים המפוארים. ברחובות ההם גרו פולנים וגם יהודים רבים, רובם עשירים או בעלי מקצוע חפשיים. היהודים, דרי הרחובות בסביבות ליסטופאד׳ פוטוצקי׳ וולצקה, קאדצקה הרחובות סביב לגן הסטריי, רחוב דוורניצקי, סופיה הקדושה׳ סנופקובסקה וז׳יז׳ינסקה — קבלו פקודה לפנות את דירותיהם ללא דיחוי על פי רוב ניתנו להם שעות אחדות כדי לצאת, ומטענם — ככל שיוכלו לשאת בידיהם, ולעתים צוו לצאת בעירום ובחוסר־כל. "פעולה" זו היתה מלווה טרור והפילה קרבנות ביהודים ן כפי שמעריכים נהרגו אז כ־200 איש. אימה נפלה על היהודים השוכנים ברחובות שבחלקי העיר ה״אריים". הם לא רצו לחכות עד שהגזרה תגיע עדיהם, ובקשו להקדים רפואה למכה. לפני משרד־השיכון שליד המועצה היהודית הזדנבו יום־יום תורים ארוכים של קהל מבקשי דיור כלשהוא בשכונות היהודיות. אולם פעולת עקירה מן הדירות נפסקה בשלהי הקיץ, ומכות חדשות באו במקומה.

אחרי בנדידה, ואילו המחנה הדמוקרטי משך ידו מכל פעולה מדינית. אך אפילו חוגי האינטלגנציה הדמוקרטית לא הושיטו יד עזרה ליהודים ולא השתדלו לרסן את ההמון האוקראיני. כיוצא מן הכלל יש להזכיר את המיטרופוליט שפטיצקי ופעולת־ההצלה שלו, הוא. נתן מקלט בטוח למספר גדול של יהודים, ביחוד ילדים, אשר איכסנם בביתו, בבתי־תפילה ובמנזרים הקתוליים הכפופים להשגחתו. באופן זה הציל 150 יהודים 0). אך לא קמו למיטרופוליט שפטיצקי מחקים מקרב עדת מאמיניו. אחרי סיפוח מחוז גליציה ל״גנרל־גוברנמנט" חלו על יהודי גליציה, ולבוב בכלל, כל החוקים האנטי־יהודיים שנתפרסמו ב״גנרל־גוברנמנט" מזה שנתיים. אחת הגזרות שפורסמה במוקדם — עוד ב־15 ליולי 1940 — היתה, שכל יהודי מגיל עשר ומעלה, וכל בן מוצא יהודי עד דור שלישי — חייב לענוד על ידו השמאלית סרט לבן ומגן־דוד כחול עליו. סימן־היכר זה הגביר את הסכנה ללכת ברחובות העיר ושימש מעין הזמנה להתנפלות. יהודי שנתפס ברחוב, כשסרטו אינו ענוד כהלכה או מלוכלך — נאסר ע״י השוטרים, ספג מכות נאמנות והוצא לחפשי, או הובל למקום ממנו לא שב. גדולה היתה אימת־הסרט על היהודים. על קירות ופתחי הבתים נכתבו אזהרות: "זכור את הסרט!", "סכנת מות! אל תשכח לענוד את סרטך!" היו גם תמונות של גולגולת ולידה הסרט — סמל המתפרש מתוך עצמו.

בעוד הסרטן נועד להבדיל בין יהודים לשאינם־יהודים, היתד. תכלית שאר ההגבלות, ברובן — לצמצם את אפשרויות התנועה ממקום למקום, הפרנסה, חיפוש־מזונות וכיו״ב. העוצר שחל על הנוצרים הבלתי־גרמניים משעה 9 בערב (על הגרמנים לא חלה שום הגבלה כזאת) הוקדם בשביל היהודים לשעה 8 בערב. מי שנמצא ברחוב, ולו גם רגעים אחדים בלבד, אחרי שעה 8, — נורה או נשלח למחנה־עבודה. בחשמליות הוקצה תא מיוחד ליהודים ("רק בשביל יהודים") ובמרוצת הזמן נשללה מהם גם זכות זו, והיה עליהם ללכת ברגל למקומות העבודה, לפעמים קילומטרים אחדים. והדרך הארוכה מתישה את הכוחות ורצופה סכנות. הנסיעה ברכבת היתה אסורה, ונשללה גם זכות היציאה מן העיר. קנית מזונות בשיוקי־העיר 0) על פעולתו זו עיין: יצחק לוין, "עליתי מספציה" (המהבר היה אחד מן הניצולים על־ידי שפטיצקי).