635 חורפ ן יהוד י לפו ג 636 ■ז 0 <!יח 1,0 £מן 3 ט 3 ג 1 צ״ה*> ז רד * ס ־< ! רזי*ו! 2 דדד־י.^ < % 6 ץ 9 ( £ 14 ח>)וז 16 (;וח £ 1 ח! 1 { ו 1:418 [ 110 .} ) ה^ך־ ^ ^ •** י ז^וזי!■*■ ^ ׳־'• י ן!:^תך 1:1 ה^!!^ז 0 . 942 ! . 111 . 12 ןך. 3 ז:> 4 [)::־!- ' ^ 4 * 14 ! %1 | ח־. 1 ן!'נ< 4 .! 8 ץי 2 \ 618 ? ^ 3118 ? 0161$8 €10€111 | 11 מ ,| 61 ׳ 2,1 ז? 3 ( 6 6 ^ 4.11 ^ 1 *י"^ - ^*• ' * — ■״ - ^ ^ ז: . ; /// ^ ז־ 1 !;:; ז ז 2 חי 102 \ 1-5 \ / ;!׳:*;•:-סס ) ׳^■■^■/^ ' 1%, 111461 16 ! ) 81011 8 ^ 10 ^ 1€0 נ!וז 3 ^^ 0 ז ׳ ?| € 861 *£ ^ י י . תז 2 ססזסג! ^ ה 46 :^ז 6 מומ^ 1 *א$>* 0£ "הוכחה " כיצ ד יהודי ם מתחמקי ם מ ן הגירו ש (מתו ך תי ק התעודו ת ש ל הצור ר קצמן ) הגרמני ם ג ם בש ם ״קמ ח היהודים ״ — יודענמעהל") , א ו אות ה כמו ת ש ל גריסים ? חצ י ליטר ה חומץ , לפעמי ם — 200 גר ם ריב ת סל ק אדום , קופסת־גפרורים , כמו ת קטנ ה ש ל חרדל , ולעתי ם רחוקו ת מע ט מצרכי ם אחרים , חסר י ער ך תזונתי . בחור ף 1941 קבל ו היהודי ם 25 ק״ ג תפוחי־אדמ ה לנפש . עצי ם ופחמי ם להסק ה ל א ניתנ ו ליהודי ם כ ל עיקר . חייבי ם ה ם הי ו לקנו ת א ת המנו ת הלל ו בחנויות־המכול ת המיועדו ת ר ק ליהודים , שהוקמ ו ע״ י המועצ ה היהודית . א ת הירקו ת מות ר הי ה לקנו ת בשוקי־העי ר לל א הגבלות , א ך ליהודי ם מית ר הי ה לבו א א ל השו ק ר ק למש ך 2 שעו ת אחרי־הצהר־ם , כאש ר אזל ו כב ר רו ב הסחורו ת מ ן השוק .

מכיוון שהאספקה הרשמית לא יכלה לספק את הצרכים, היה חלק של האוכלוסיה היהודית, שעוד השיגה ידם לקנות דבר, קונה צרכי־מכולת בשוק השחור. המחירים בשוק השחור האמירו ללא גבול. בשנת 1941 עלה כבר מחיר הלחם עד 30 וגם 40 זהוב הככר (1400 גרם), מחיר ק״ג חמאה — 200 זהוב, קופסת גפרורים — 1,50 זהוב וכד. אבל מלבד המחירים הגבוהים היתה הקניה בשוק השחור כדוכה בסכנת־ נפשות., והגרמנים רדפו את העבריינים באכזריות. הפולנים שנתפסו בהחזקת סחורות או בקניות בשוק השחור — נשלחו לבית־הסוהר או למחנה, היהודים שנתפסו בעבירה זו — נרצחו • אירע שאשה אחת, גב׳ בדבש (מורה ללאטינית בגימנסיה היהודית, אשתו של ד״ר בדבש, הפולוניסט הידוע) רצתה לקנות קילו - גרמים אחדים תפוחי־אדמה אצל שוער נוצרי ונתפסה בשעת מעשה ע״י שוטרי הגיסטאפו. מיד לקחוה לבית־הסוהר וממנו לא חזרה עוד. ידועים מקרים דומים על יהודים אחרים.

ברם, כספם של היהודים אזל והיה עליהם להסתפק במנת־המזון הרשמית • הרעב, חוסר־הדיור, הקור, הבגדים הקלים והבלויים, הטלטולים והיסורים הפיזיים והמוסריים — כל אלה יחד התישו את כוח־סבלם של היהודים. מחלות אנושות פשו ביחוד בין הילדים, וביותר בין היתומים האומללים שהוריהם אבדו ב״אקציות", דירותיהם ומטלטליהם נגזלו מהם והם הסתובבו בחוצות־העיר בעירום ובחוסר־כל והשתדלו להתפרנס בקבצנות, ב״מסחר" ואף בגניבות • רבו המקרים של אנשים שנפלו מתים בחוצות־העיר. אחד מחברי המועצה היהודית חישב ומצא, על יסוד סטטיסטיקה של מקרי־מות מסיבות רעב, מחלות והתאבדויות — בהביאו בחשבון את הילודה הזעומה — שבמשך חמש שנים לא ייוותר יהודי אחד בלבוב, גם בלי ה״אקציות״ 9). אך גם חשבון פסימי זה היה מוטעה, כי הריבוי הטבעי פסק לחלוטין במשך השנים 1942 — 1943; לפי הערכה שעשו רופאים יהודים ״ ) מלטיאל, עמ׳ 143 .