639 הורכן יהודי לכדג 640 פרק 9: "למרות הכל״ - גירוש ראשון מלבוב בכל אשר סבלו לא נפלה רוחם של יהודי לבוב. הם היו בעלי־בטחון, וקבלו עליהם מעין פילוסופיה אופטימית, המקווה לעתיד טוב יותר. "למרות הכל". את השקפתם בססו על ההנחות, שהגרמנים הספיקו כבר להעסיק את כל היהודים כמעט בעבודה פיסית קשה, ועל עבודת הפועלים היהודים ובעלי־המקצוע מתבססת התעשיה והתחבורה בלבוב, אשר רב ערכן לחזית הלוחמת של הצבא • לפיכך — חשבו — ילא ירצו הגרמנים למוטט את יסודות הכלכלה החשובים הללו ולהכרית את היהודים • אע״פ שהבינו, שהם עתידים לסבול עוד הרבה נגישות ורדיפות פרא־ות, הרי קיוו כי סוף־כל־סוף תבוא מפלת גרמניה. ועמּה — קץ סבלם •

אך חשבונותיהם המבוססים על הגיון אנושי נורמלי לא התאימו למדיניות השלטונות הגרמניים המרכזיים. מתוך מסמכים ודוקומנטים שבידנו כיום ידוע לנו מה שלא ידעו אז היהודים תחת שלטון הנאצים — כי מדיניות ההשמדה הגמורה של האוכלוסיה היהודית באירופה נקבעה כבר בברלין בסוף 1941. בסוף השני. ובתחילת 1942 פתחו הגרמנים באקציות־השמדה גדולות (ליקבידציה) בשטחי פולין שנספחו לגרמניה (הפלכים של פוזנא, שלזיה, לודז). ב־20 בינואר 1942 נתקיימה הועידה הגדולה של הנציגים החשובים בממשלה הגרמנית והמפלגה הנאצית בברלין, ובה אושרה תכנית השמדת יהודי אירופה • במרס 1942 בוצע הגירוש הגדול הראשון בגליציה המערבית בעיר מילץ, ואחריו — הגירושים מערים אחרות של פולין (בז׳סקו, רישא, סנדץ, קלצה, זמושץ. האקציה הגדולה בלובלין מ־17 במרס עד ה־20 באפריל וכר • במרס 1942 הגיע תורה של לבוב. הנאצים השתמשו כאן באותן תחבולות־ההסוואה שנקטו בהן בכל מקום ובכל הזדמנות בכל תקופת שלטונם. הם הודיעו למועצה היהודית, שברצונם להעביר חלק מיהודי לבוב למקומות אחרים, כיוון שהעיר מלאה וגדושה, והמצב משפיע לרעה על האספקה ועל הבריאות • אכן, כדי להקל מעל הקהילה את המעמסה הכבדה מנשוא של העזרה הסוציאלית, הריהם רוצים להעביר מלבוב בעיקר את האלמנטים

ה״אסוציאליים״: נשים מופקדות ויצאניית, קבצנים ומחזרים על הפתחים, עבריינים שנרשמו בכרטיסית הבולשת וכל המתקיימים על כספי העזרה הסוציאלית. וכדי להגביר את הרושם שאין ה,,פינוי" ("אויסזידלונג" בגרמנית) אלא עקירת דירה ממקום למקום, הוציאו פקודה מפורטת מאד על החפצים שרשאי לקחת עמו כל אחד מן ״המהגרים״: 200 זהוב במזומן, צידה לדרך, ומלבּד זאת בגדים, כרים וכסתות, עד 25 ק״ג משקלם • הגרמנים רצו גם לפתות את המועצה היהודית לקבל עליה את ההוצאה לפועל של הגירוש • דרשו לארגן קבוצות של פקידי הקהילה והמשטרה היהודית אשר יעברו ויוציאו מן הבתים את הנידונים, לפי מצבות בית העלמין בלבוב

רשימות מוכנות מראש, דביאום למקומות־הקלישה. להאדרת הרושם כי כל הגירוש ינוהל במידת היושר והצדק, קבעו ועדת־מבחן במקום־הקליטה המרכזי (בבית־הספר ע״ש סוביסקי, ברחוב זאמארסטינובסקא), בהשתתפות באי־כוח הבולשת (ראש ה״שופו״ — ד״ר אולרייך), משרד העבודה (ראש המשרד — ובר), באי־כוח המחלקה הכלכלית בשלטון העיר, באי־כוח ה־0.ס• והגיסטאפו, ולבסוף גם ממוני המועצה היהודית (לסירוגין השתתפו בועדה: ד״ר יפה, הדר, זיידנפרוי, נתן בוקסבאום, שמואל פצנובסק־ ואחדים). מצבם של הממונים היהודים בועדה לא היה קל• דעה מכרעת היתה, כמובן, רק לבאי־כוח המשרדים הגרמנים, והם התייחסו בזלזול לממונים היהודים• שהשתדלו להציל בשעת המבחן לפחות נפשות בודדות• עוד לפני התחלת "פעולת־הגידוש" היו חילוקי־