643 חורבן יהודי לבוב 644 דעות בתוך הציבור היהודי בשאלת ההשתתפות בפעולה זו. הסתדרויות ומפלגות שונות היו כנראה נגד השתתפות הקהילה בצורה כלשהי, ועל עמדתם השלילית הודיעו למועצה היהודית. ברם, אין לנו כל ידיעות מדויקות על הדיונים והישיבות שהתקיימו, מלבד על אינטרבנציה אחת, שהיתה כנראה אחת מרבות. הרב ד״ר דוד כהנא (שאחרי שחרור פולין נעשה רב ראשי בצבא הפולני) מספר שלפני התחלת הגירוש באה אל יו״ר המועצה היהודית ד״ר לנדסברג משלחת מורכבת ע״י הרבנים ישראל ליב וולפברג, משה אלחנן אלטר, ד״ר קלסן חמודות וד״ר דוד כהנא והזהירוהו כי לא יסכים לתת את פקידי הקהילה לעזרה במפעל הגירוש • ד״ר כהנא מספר, שד״ר לנדסברג לא החזיר להם תשובה ברורה, אלא התאונן שאין המועצה היהודית יכולה לעשות כרצונה, באשר היא תלויה בכל מעשיה ופעולותיה בשלטונות הגרמניים • נראה, שמנהיגי הקהילה קיוו להמתיק את רוע־הגזרה על־ידי השתתפות הפקידים והמשטרה, ולהציל מן הגירוש ככל שיוכלו • אך כעבור ימים מספר נוכחו לדעת, כי הגרמנים רצו רק שהמעשה ייעשה בידי יהודים, וכי אין הם מקפידים בשיקולים של "אלמנטים אסוציאליים" אלא לוקחים גם סתם מחוסרי עבודה, זקנים, ילדים, חולים ובעלי־מום וכן בעלי מקצועות "בלתי־ פרודוקטיביים" כגון סרסורים, ספסרים וכר. לפעמים לא הועילו גם תעודות־עבודה • כפי שאמר אחד הפקידים

הגרמנים הגבוהים למכרו היהודי: "מחבו א הגון הוא הטוב בתעודות". אנשי המשמרות היהודיות שהועמדו על עבודת הגירוש לבם היה בל עמם • קבוצות־הסיור היהודיות הביאו בימים הראשונים אנשים כה מעטים, עד שלאחר שלושה ימים ויתרו הגרמנים על העזרה היהודית ולקחו לידיהם את כל הפעולה. כשלושה שבועות נמשכה ה״אקציה". הגרמנים השתמשו, לפעמים, בשיטת ההסגר ("בלוקדה") של שכונות מסדיימות וערכו בהן סריקה יסודית. אור ליום רביעי בניסן (1 אפריל 1942) נסתימה האקציה. בלי הסדר הראשון נלקחו אחרוני הקרבנות. גדול היה חורבנה של יהדות לבוב • למעלה מ־15000 נפש הועברו למקום בלתי־ידוע. בתחילה רווחה השמועה כי התיישבו בערי השדה, ורק אחרי חדשים אחדים נודע כי נשלחו למחנה־ההשמדה בלדץ (8£1,2£0), סמוך לראווה רוסקה, ושם נרצחו — לפי הידיעות הראשונות שהגיעו — בזרם־חשמל או בתוך תאי־גז. לבוב היהודית היתה שקועה באבלות ודממת־ מות. כמעט שלא היתה משפחה יהודית אשר לא בכתה את בניה שנטרפו. אך הילדים חדלו מצחוק ושעשועים, ולמראהו של שוטר אוקראיני או גרמני, ברחו בחרדת־ מות. האנשים החלו לחפש תחבולות חדשות להצגצל מסכנת־ההשמדה המרחפת עליהם . ד״ד הדיזיר