Passage 1normalized OCR · source chars 0-27
59 ד"דמ.נ.נדבר 60
passage_f0b5b7a971ca4731b2e5ea4d
Original scanEvidence located
Book text
Passage 2OCR · respaced for reading · source chars 29-1608
שהסוחרים תרמו רק לפני ימים מספר סכומים גדולים. זולקיבסקי הלך למושב־העיריה, בדק את תעודוֹת חברי־הועדה ועזב את האולם. בינתים התעוררו בסיימיק ויכוחים בענין המגרשים שנמכרו ליהודים. 18 נואמים דברו לטובת היהודים ורק שני צירים היו בצד הישועים. הדיון בעיריה נמשך בכ״ב הקהלה הופיעו עם ר׳ יצחק בן נחמן בראשם. נציגי הקהילה הביעו את התנגדותם לכל הדיון, הואיל ואינם מכירים בסמכויות הקומיסארים. שרק 2 מהם הופיעו, במקום 5 של הועדה! לבוב, כעיר הקיימת לפי החוק המגדבורגי, אינה כפופה לשיפוט קומיסארי. סגן־ הסטרוסטה פוראדובסקי טען נגדם שלקומיסארים סמכויות של ועדה, אפילו רק 2 מהם באו, והעיר כפופה לשיפוטם, לפי שאין הם בית־דין של אצילים אלא נציגי בית־המשפט של המלך. נציגי היהודים והעיר הגישו ערעור אל הסיים, נגד פירוש זה, ודרשו בדיקת הסמכות החוקית של הועדה. הישועים היו מעונינים שהענין לא יוגש לסיים, כי שם היה רב מספר מתנגדיהם. ולכן הכריחו את סגן־הסטרוסטה שהופיע ככתובע (אינסטיגאטור) להמשיך בדיונים ולהחרים את הערעור, שאינו ראוי להגישו. בשם היהודים מחה נחמן בן יצחק בטענה שהחוק המגדבורגי מוציא כל ועדות מן הכלל והחוק חל גם על היהודים לפי התקנון של זיגמונט הראשון משנת 1538 וכל הפריבילגיות שניתנו ונאשרו ליהודי לבוב החל מקאזימיר ז הגדול עד הנריק ואלזי בשנת 1574. בנוגע לענין גופא אסור ליהודים לשאת ולתת עם הישועים בגלל זכות־הקדימה של העיריה לקניית מגרשים. נציג־העיריה תמך בעמדתו והוכיח את סגן־הסטרוסטה על שהופיע על דעת עצמו בתפקיד תובע, ולפי מכתב־ המלך לא נמנה שום חבר בתפקיד זה.
passage_759310f00988cfe8edf88dcc
Passage 3OCR · respaced for reading · source chars 1610-2846
הקומיסארים נדהמו. באולם נשמעה סערת קולות של שני הצדדים ובחוץ הפגין המון מוסת על ידי כמורת הקתידרה נגד הישועים. בערבוביה זו נעלו הקומיסארים את הישיבה בנימוק שהופרעו במילוי תפקידם. אולם הישועים לא נכנעו. באותו זמן התאספו נציגיהם, הקומיסארים ואוהדיהם מבין חברי המועצה והוסכם למסור לישועים את המגרשים והבתים של היהודים מבלי התחייבות להחזיר להם את ההוצאות מאוצר העיר. הצד החוקי וסידור ההסכם עם היהודים הוטלו על הישועים. אחרי הישיבה הזמינו הקומיסארים את 8 בעלי המגרשים והבתים היהודים והוטל עליהם להוכיח במשך שלושה ימים כיצד הגיעו — למרות איסורי המלכים — לבעלות על המגרשים והבתים, שנרכשו בניגוד לחוק ולא היתה כל רשות למכירתם. ב־13 באוקטובר 1603 התכנסה מועצת העיר והופיעו בה הקומיסארים, ישועים והיהודים בעלי המגרשים והבתים. חבר המועצה אנדרזיי דומברובסקי, הטעים בנאומו, שהמועצה מברכת את הרעיון ליסד בלבוב קולגיון ישועי ותעשה הכל לביצועו, אולם בלי לגרום נזק לעיר גופא. היהודים לא ענו לקומיסארים על דרישותיהם והצהירו שהם מכירים אך ורק במועצת העיר, ממנה קנו את המגרשים ואין בדעתם להיכנס למשא־ומתן עם הישועים. ואם יפגעו בזכויותיהם, יגישו תביעות נגד העיר והישועים. רחוב סרבסקא
passage_ed6b64539c269ae6ccea794b
Passage 4OCR · respaced for reading · source chars 2848-3688
יועצי העיר בראותם את יציבות היהודים התחילו נוטים לצדם. הקומיסארים רצו לסיים סוף־סוף את הענין ופסקו שיש למסור לרשות הישועים את הרובע עם 8 בתי היהודים יחד עם בית הכנסת של יצחק בן נחמן. בו במקום הגישו היהודים ערעור בפני המלך. יומיים אחרי החלטת הקומיסארים, ב־15 באוקטובר, הכניס לתעודות ה„גרוד“ (בית־דין) נחמן בן יצחק בשם הקהלה היהודית את דבר־הפלוגתא והבהיר את המצב החוקי של יהודי לבוב: היהודים מתגוררים בלבוב לפי החוק המגדבורגי וכפופים לו בעניני נכסי דלא ניידי. הם בעצמם כפופים לוויבודה, הם נושאים בחלקם בכל נטל העיר ורשאים הם להיות גם בעלי הזכויות. זכות החזרת הבעלות למגרשים הקנויים (אוויקצין) שייכת אך ורק לעיר, ולכן רק אתה בלבד יכולים הם לנהל משא־ומתן. בתזכיר הביאו בקיצור את כל הפריבילגיות של יהודי לבוב עד שנת 1603־).
passage_80dfa8fdfcd6047c28714944