661 ד״ר פ. פרידמן 662 פרק 3ז: יסוד הגיטו בלבוב אחרי האקציה של אוגוסט 1942 הוכרזה הפקודה על יסוד הגיטו. הפעם לא יצאה הפקודה מע ם האדמיניסטרציה האזרחית, שכבר לא היתה לה כל שליטה ביהודים, אלא הגנרל קאצמאן, מפקד ה0.ס., חתם עליה. המועד האחרון להקמת הגיטו נקבע ליום 7 בספטמבר 1942. כל יהודי שימצא אחרי המועד מחוץ לשטח הגיטו, — אחת דינו למות, והוא הדין לגבי כל נוצרי אשר יתן מקלט ליהודי להסתתר מחוץ לחומות הגיטו. ביסוד הגיטו היה נצחון נוסף של הגנרל קאצמאן במלחמתו עם השלטון הגרמני האזרחי בגלל היהודים. בדו״ח אל מפקד המשטרה ב״גנרל גוברנמנט" האשים קאצמאן את האדמיניסטרציה האזרחית, שלא היה בה הכשרון והאומץ הדרושים כדי "לפתור את השאלה היהודית", והביא את הסיבות שהניעוהו להקים את הגיטו. אפילו בדו״ח זה, המיועד לשימוש פנימי של הס.ס., משתמש קאצמאן בתואנות־שוא ומספר דברי־בדים על הנימוקים והמטרות של יצירת הגיטו. ואלה דבריו:
"במשך הזמן נתברר יותר ויותר, כי אין בכוח האדמיניסטרציה האזרחית לפתור את השאלה היהודית, ולו גם באופן חלקי ובלתי־מספיק. השלטון העירוני גיסה, למשל, פעמים מספר להגביל את היהודים במחוז יהודי סגור, אך העלה חרס בידיו. הבעיה נפתרה, איפוא, על־ידי מפקד הבולשת וד,ס.ס. (= קאצמאן עצמו) ופקידיו, מבלי כל הסוסים. הפקודה היתה ענין דחוף שאינו סובל דחיות, כיוון שבחירף 1941 ורשמו בחלקים שונים של העיר לבוב מקרים של טיפוס־הבהרות. היה בדבר מקור סכנה גדולה לא לאוכלוסיה המקומית בלבד, אלא יתר מכן — גם לצבא, הן החונה בלבוב והן החיילות העוברים דרכה אל החזית. בזמן העברת היהודים מהעיר אל הגיטו נעשו סכרי אחדים ("שלויזען"), שמטרתם היתה. לנפות יפה־יפה את כל האספסוף היהודי האסוציאל והבוחל בעבודה. כל האלמנטים מסיג זה נתפסו והועברו ל״טיפול המיוחד׳־ (זאנדערבעהאנדלונג״, כלומר — שחיטה)". מדברי קאצמאן נובע, כי הבולשת הגרמנית זממה "טיהור" חדש של יהודים בשעת העקירה מן העיר אל הגיטו, ואת מזימתה הוציאה אל הפועל. יהודים רבים נרצחו בשעת המבחן החדש, ונוסף על אלה, נפלו קרבנות רבים בפעולות פראיות שונות, שהאכזריות בהן היתה. — המעשה שאירע באחד מימי ספטמבר הראשונים (כנראה ב־1 לספטמבר 1942) בשטח הגיטו החדש.
אחרי שיצא הצו על יצירת הגיטו, הועברו משרדי הקהילה היהודית מרחוב סטרו־טאנדטנא (שנשאר, לפי הפקודה החדשה, מחוץ לגבולות הגיטו) אל הבית בפינת הרחובות יעקב הרמן 15 ו״לוקיטעק״ 2. מלבד המשרד המרכזי של המועצה היהודית הועבר לשם גם משרד־השיכון. מחנות של יהודים מוכי־פחד ומגור היו צובאים על משרד־השיכון ומתחננים לתת להם פינה כלשהי בגיטו החדש • לפתע הגיחו ממכוניות־ תיהם עשרות קלגסי הס-ס. והגיסטאפו, התפרצו לבין ההמונים ופרעו בם פרעות. לפי שמועות שנפוצו בעיר, היתה זאת "פעולת תגמול" על מקרה שאירע בעיר ביום הקודם: יהודי אחד ניסה להגן על עצמו בפני איזה פקיד גרמני, ותוך כדי־כך פצעו או הרגו. ראש המועצה היהודית לא היה אותה שעה בבנין הקהילה, כי נחבש ימים אחדים קודם־לכן בבית־הסוהר שברחוב לונצקי. אמרו בעיר, שד״ר לנדסברג נאסר בגלל המשא־ומתן החשאי שניהל עם איגודי המחתרת הפולנית, וכי נאשם בתמיכה כספית בהסתדרויות אלה. הקצין הגרמני שניהל את האקציה (עדי־ראיה שונים מוסרים כאן שמות שונים: יש אומרים שהוא אנגלס, אחרים נוקבים בשם וופקה או גוסטב וילהויז) שלח מכונית מיוחדת להביא את ד״ר לנדסברג למקום השחיטה שבבית המועצה היהודית. בין כה וכה כבר הספיקו הגרמנים לחטוף ולירות עשרות אנשים ונשים מן ההמון הבורח בבהלה. ההרוגים נערמו לתל גבוה י״ל גוויות מול בית־המועצה היהודית. אחרי המעשה ניגשו הגרמנים לבצע את המערכה השניה של מחזה־ הבלהות. הם בחרו בשנים־עשר פקידים ושוטרים יהודים כדי להוקיעם קבל עם ועדה על גזוזטרות הבית ועל הפנסים אשר ברחוב • היות שחסרו להם חבלים, שלחו להביא מהעיר חבלים חדשים וחזקים יותר. (את שטר הקניה של החבלים שלחו לאחר־ מעשה אל המועצה היהודית בדרישה כי הקהילה תפרע חשבון זה. השובר המקורי נשמר ע״י ד״ר יפה, מנהל משרד־השיכון). למרות זאת ניתקו החבלים