703 חורבן יהודי לכו כ 704 פרק 22: מקומות ההשמדה בלבוב; יסוד המחנה היאנוב שלשה מקומות השמדה הראשיים היו בלבוב, ואלה הם: 1) הר־המצודה ("ציטדלה") אשר באמצע העיר. בין הרחובות קופרניק, וסט.לאזאר. במקום זה נכרתו הרבה אלפים משבויי־מלחמה רוסיים. 2) היער של ליסיניצא (? 5161110 ?.! ) !כפר בסביבות לבוב בדרך לטרנופול׳ מזרחה לפרבר ליצ׳אקוב? כאן נהרגו 140.000 עד 20.000 איש׳ בתוכם יהודים רבים. 3) "גיא־המות" או ״החולות״. — משקע בין הגבעות צפונה־מערבה ללבוב, לא הרחק ממורד־ההר קורטובקה׳ כחצי־קילומטר מן המחנה היאנובי ומשני בתי־־הקברות, הנוצרי והיהידי. לפי הדו״ח הרשמי שפרסמה "הועדה המדינית המאוחד (הסובייטית) לחקירת פשעי החוטפים הגרמנים הפשיסטים"׳•׳ 1) נהרגו בגיא־המות שעל יד המחנה היאנובי "למעלה מ־200.000 אזרחים סובייטיים" רובם ככולם — יהודים.

אחד הרחובות הראשיים המובילים צפונה־מערבה מלבוב הוא רחוב יאנובסקא׳ שנקרא כך על שם קרבתו לעיר היאנוב (׳\\ 306 |) הגרמנים שינו את שמו ל״רחוב מערבי" (וועסט־שטראסע"). ברחוב יאנובסקא מס׳ 132—134 היה בית־חרושת למכונות־טחינה, שהשתייך לחברת ייצור־מכונות שבעליה היו יהודים — שטיינהויז ושותפיו. בתקופת שלטון הסובייטים הוחרם בית־ החרושת על־סמך חוק הסוציאליזציה׳ וסופח אל רשת התעשיה של המיניסטריון לתחבורה. (בית־חרושת מספר 56 של המיניסטריון לתחבורה). בתקופת הכיבוש העירוני, וכעבור שבועות מספר להנהלת הס.ס. בלבוב. הגרמני עבר בית־החרושת ראשונה לרשות השלטון קצין הס.ס. וולפגנג פון מוהוויג (31> 101 ״1 ! 01 ^) נתמנה מנהל בית־החרושת׳ אך כעבור זמן קצר בא במקומו קצין הס.ס. פריץ גבויאר, א* ש צעיר כבן 30 - מברלין, שהיה פקיד של הפירמה סימנט ושוקרט (316016115 3011010614) בברלין. מראהו החיצוני של גבויאר היה נעים׳ ונראה היה כאדם "אהוד ואדיב בדבורו ובהליכו-- תיו" בתי המלאכה שברחוב יאנובסקא התחילו בייצור צרכי הס.ס. והצבא הגרמני . י״) "פראבדא", מס׳ 307, 23 דצמבר 1944.

היהודים חשבו את כרטיס־העבודה של בית־המלאכה ביאנובסקא לכרטיס "טוב", שהרי מי זה יעיז לחטוף בחוצות־העיר או להתעלל ביהודי׳ שבידו תעודת־עבודה של הס.ס. עצמה. לפיכך השתדלו רבים להתקבל לעבודה בבתי־מלאכה אלו, מלבד הפועלים שנשלחו שמה ע״י משרד־העבודה. גם "פושעים" פולנים נשלחו לעבוד שם. בסוף ספטמבר 1941 כבר היו בבית־המלאכה קרוב ל־350 פועלים יהודים׳ ובסוף אוקטובר 1941 — 580 יהודים ו־320 פולנים. בסוף ספטמבר 1941 הוקף כל שטח בית־החרושת גדר תיל דוקרני והוקמו בו צריפים, אך עדיין רשאים היו הפועלים לחזור לבתיהם כתום שעות־העבודה. בראשית אוקטובר 1941 חל מפנה יסודי: גיבויאר כינס את כל הפועלים היהודים למפקד (611 קק!/ ) ואמר להם: "מהיום ואילך אתם נשארים כאן׳" מאותו יום הפך בית־החרושת למחנה־עבודה׳ שנקרא בפי העם "המחנה היאנובי". סמוך לגדר התיל הוקמו מגדלי־משמר אחדים בהם ניצבו אנשי ס.ס. מזויינים ברובים אוטומטיים. בראש משמר הס.ס. עמדו הקצינים שליפה ( 6 קק 501111, שטלוורק 61-10 ^ 11 ? 54 וסרניץ ( 0142 ־ 5061 ) , . סרניץ רגיל היה ללכת תמיד בלווית כלבו "עזה"׳ אשר אומן להתנפל על בני־אדם לפקודת אדוניו ולטרוף חיים .

מאות וזמן נותקו כל הקשרים בין הפועלים היהודים לעולם החיצוני. המחנה חולק לשנים: בשטח ו העיקרי היו צריפי־המגורים של הפועלים, המשרדים, דירות הס.ס. וגם מחנה המעבר (דורכגאנגסלאגער ׳ "דו־לאג") המיועד לנשלחים אל מחנה־המות בעלזעץ. על חלק זה של המחנה מונה מנהל חדש, גוסטב וילהוז, קצין הס.ס.׳ אדם צעיר, מדפיס לפי מקצועו, יליד סאארבריקן. לפי גביות־העדות נכנס וילהויז לתפקידו ב־2 במרץ 1942. לאחר זמן קצר, כנראה — ב־1 לאפריל 1942, סופח אליו כסגנו, קצין הס.© ריכרד רוקיטא, כבן 40, שהיה כנר לפני המלחמה, מנהל תזמורת־ג׳אז באחת מערי פולין המערבית (כפי הנראה, קטוביץ). סגנו השני של וילהויז היה קצין הס.ם. אדולף קולנקו. כבן 30, מי שהיה שוליא של סיידים, יליד ראטיבור, שבשלזיה. החלק השני של המחנה, בו נמצאו בתי־החרושת