707 ד״ר פ. פרידמן 708 פרק 23: התליינים של המחנה היאנובי עם כל חילוקי־הדעות, הסכסוכים והמריבות בין וילהויז וגיבויאר׳ הרי בדבר אחד היו תמימי־דעים: שניהם הצטיינו בסאדיזם ואכזריות ללא־גבול ביחס לאסירים היהודים. מעשי־התעתועים והתעללותם ביהודים שימשו דוגמה לשאר הקצינים הגרמנים ששירתו במחנה. רבות סופר על מעשיהם במאמרים, זכרונות וגביות־עדות של אסירי המחנה היאנובי. באכזריות מסוג אחי׳ ,דקה" וערמומית יותר, הצטיין רוקיטא׳ סגנו של וילהויז. הוא היה "איסטניס" המתענג על המצאת עינויים "מעודנים" לקרבנותיו, יסורי גוף ונפש. ״האסירים זוכרים את רוקיטא — כותב אחד מאסירי המחנה הניצולים — כשהוא הורג בשעת המפקד ובשעת כל ביקור בבית־המרחץ עשרות של אנשים. הוא אהב לשוחח עם האסירים׳ לפעמים גם לחלק ביניהם פתות־לחם, היה אומר כי הוא אדם "טוב" מטבעו ואינו יכול לסבול את אלה שרועדים בפניו. אם בתוך שורת האנשים העומדים לפניו למפקד רדתה תנועה כל־שהיא, מיד היה רוקיטא הורג אנשים אחדים ואחר־כך היה מצית סיגריה׳ ותוך בת־צחוק אדיבה היה אומר: "אני הנני כה טוב בשבילכם ואתם מרגיזים אותי. הביטו וראו׳ לידי מה אתם מביאים אותי" 21) .
רוקיטא מינ ה את חברו היהודי קאמף, שהיה מנגן יחד אתו בבתי־הקפה לפני המלחמה, כזקן־האסירים (לאגער־עלטעסטער). אבל ה״קאריירה" של קאמף נסתיימה עד מהרה: כפי שדיברו במחנה, לא נזהר קאמף בדבריו וסיפר שרוקיטא שלח מ ח ן המחנה לביתו כלי תזמורת גדולים, ביהוד אקורדיונים. אך לא באקורדיונים בלבד המדובר, כי את כלי־התזמורת ממלא רוקיטא זהב ואבנים יקרות. הדברים הגיעו לרוקיטא והוא הרג את קאמף ואחר״כך את אשתו ובתו. קציני ה־0.ס. האחרים לא נפלו באכזריותם ממפקדיהם. במעשיהם הפראיים הצטיינו: קולינקו, ראש מחלקת־המחקר; הצעיר (כבן כ׳ שנה) היינה א ו היינן: איש הס.ם. ההונגרי פטר בלום, שהיה אז י־) מיכאל מ. בורויץ, אוניברסיטה של בריונים, עם, 38. בן 17 שנה, לפנים — שוליא של סנדלרים; רייניש, שלפני בואו למחנה היה סגנו של גז׳ימק ב״יו־לאג"; ביטנער, גריסהאבר ובנקה — אנשי ה־0.ס. שמועות התהלכו, שבין התליינים של המחנה היאנובי היו מומחים מן הבריגדה של דירלוואנגו — שתפקידם היה לחנך את שאר השוטרים במלאכת ההרג 2 -׳).
הבריגדה של דירלוואנגר היתה מורכבת כולה פושעים פליליים ששוחררו מבתי־הכלא וממחנות־ הריכוז הגרמניים, בתנאי שיתנדבו לשרת בבריגדה זו. תפקידה של הבריגדה היה "לחסל" את האוכלוסיה במקומות בהם נראו אותות התנגדות או מרד. אנשי הבריגדה היו מומחים לעריכת שחיטות בתושבים, בנשים ובילדים. לפיכך, נשלחה הבריגדה גם לווארשה בימי מרד הפולנים בחודשי אוגוסט—אוקטובר 1944 <• 2 ). ברם עד היום, אין ראיות חותכות על נוכחותם של אנשי דירלוואנגר במחנה היאנובי. בקיץ 1943 חלו חילופי־גברא בהנהלת המחנה. רוקיטה נתמנה מנהל מחנה־העבודה היהודי בטרנופול. לאחר זמן קצר הועבר גם וילהויז (ב־1 ליולי 1943),׳ ובמקומו בא פרנץ ווארצוג. חלו גם שינויים בתוך הקצונה והס.ס. — רבים מהם הועברו משירות במחנה לשירות צבאי בפלוגות הס.ס. בחזית המזרחית (״וואפן—ס.ס."). המדיניות הפנימית של התליינים במחנה היאנובי היתה מתרוצצת — כמו בשאר המחנות — בין שתי המטרות המנוגדות: שאיפת־ ההרג מחד, ושמירת קיומם העצמי מאידך: אם חונכו לעשות ב״מסירות נפש" למען "חיסול האויבים של גרמניה", הרי משהביאו ההריגות התכופות לצמצום אוכלוסית המחנות ירד גם הצורך בשוטרים, ואנשי הס.ס. העודפים נשלחו אל החזית. ככל שהחמיר המצב בחזית המזרח, הרבו הגרמנים להעביר אנשי ס.ס. מן המחנות לחזית, ואת מקומם במחנה מילאו שוטרים
וולדימור בילאי במאמרו "והיה זה בלבוב", שהופיע ב״צ׳ירבוני שטאנדארט״ מס׳ 54׳ לבוב, 25.10.1944. !: 2) גבית־עדות מפי הגנרל ימפקד הס. 0. פון בק־ז׳לבסקי בנירנברג, מסמך מם׳ 313 של הקטיגור הרוסי.