711 חורבן יהודי לכוב 712 פרק 24: אסירי המחנה היאנובי נועד למטרות שונות: בעיקרו היה מחנה לעבודת־כפייה ליהודים, וגם לפושעים לא־יהודים. שנית — מחנה־השמדה של יהודי לבוב וגליציה המזרחית. מטרתו השלישית — היתה להיות מחנה־מעבר: עשרות אלפי יהודים עברו דרכו. בו היתה תחנת המבחן והסלקציה — מי למוות ומי לעבודה, מי להרוג במחנה ומי ל״טרנספורט" אל מחנה־המוות בבלזץ. הטרנספורטים הראשונים מערי־ השדה החלו מגיעים אל המחנה היאנובי באביב 1942. בראשית אפריל 1942 הגיע טרנספורט גדול מגרודק־ יאגיעלונסקי הסמוכה ללבוב. במאי ויוני 1942 — מפשמישל, ביולי 1942 — מדרוהוביץ וכר. באותו זמן התחילו באים גם טרנספורטים מן החלק הדרום־ מזרחי של גליציה: קולומיאה, קוטוב, סטניסלאבוב, דולינה, דעלטין וכר. קבוצות קטנות של יהודים הובאו מחוץ־לארץ למחנה היאנובי — מצ׳כיה, סלובקיה, הונגריה, יוגו־ סלביה, הולנד, בלגיה, גרמניה וכר. להם לא היה המחנה היאנובי מקום־המעבר, אלא התחנה האחרונה.

מאות אלפי יהודים עברו את המחנה היאנובי. מספרם נאמד ב־300.000 עד 400.000; לפחות 200.000 נרצחו במקומות ההרג "על החולות" וביער של ליסיניצא. ברם, מספר התושבים ששהו במחנה היה קטן ביחס למספרים אלה. כל החומר הסטטיסטי הרשמי של המחנה אבד או נשמד ע״י הגרמנים לפני בריחתם. רק רשימה אחת נשתמרה בתוך סקירתו הסטטיסטית של שר־העיר (שטאדט־הויפט־ מאן) בלבוב — דו״ח המפקד שערכו הגרמנים בלבוב ב־1 למרץ 1943. הרשימה אומרת כי מספר היהודים בלבוב הוא — אפס׳ ומספר היהודים במחנה היאנובי — 15.000. (המסמך — בארכיון האקדמיה האוקראי־ נית למדעים ׳סניף לבוב׳ המחלקה הכלכלית). נראה, שיש הגזמה בדברים אלו. לפי העדים היהודים לא עלה מספר התושבים היהודים במחנה על 10.000 איש, ובדרך כלל היה פחות מזה, אפשר׳ שביום המחנה היאנובי המפקד היו במחנה המעבר של יאנובסקא כמה אלפי יהודים שניספו על מספר האסירים הקבועים.

תחילת נוע ד המחנה לגברים בלבד, אבל אחרי האקציות הגדולות בשנת 1942 הובאו למחנה גם נשים רבות ונוסדה מחלקה עבורן, עד שנוצר מחנה־ נשים מיוחד, מופרש ממחנה־הגברים. מחנה־הנשים היה סמוך למגרש־המוות (מקום עריכת האקזקוציות במחנה), והיו בו באופן רשמי שלושים נשים במרס 1943. העצורות הראשונות בו היו 70 נשים שהובאו אחר־חיסול הגיטו בז׳ולקב. הן עבדו בבית־החרושת לאריגה אשר במחנה (.^\.^.ס) עד מהרה עלה המספר הנשים והחלו להעסיקן במלאכות אחרות — במטבח, בעבודות־הנקיון, באריזה, בחייטות וכר. מנהל מחנה הנשים היה קצין הס.ס. ברומבויער.

המבנה הסוציאלי של אסירי המחנה פוצל לדרגות שונות: הדרגא העליון של פקידי־העזר במשרדי המחנה. את האריסטוקרטיה בין הפועלים הוו "זקני־ הפועלים" (לאגער־עלטעסטע)׳ ומנהלי חטיבות־ העבודה (״פארמאך = פועלים ראשיים)׳ בעלי- המלאכה, המהנדסים׳ הטכנאים והמכונאים שהיו בתוך פלוגות־החוץ (הטובות ביותר) או בפלוגות העבודה במחנה. קשה ביותר היה מצבם של הפועלים הבלתי־ מאומנים. עליהם נמנו ע״פ רוב אנשים מחוגי האינטליגנציה המקצועית: עורכי־דין, פקידים׳ מורים׳ סופרים וכר. רק מעטים מבעלי המקצועות החפשיים יכלו להסתדר כפקידי־עזר במשרדי המחנה או בתור בעלי־מלאכה׳ רובם עסק בעבודה השחורה והמפרכת. כרגיל — ספגו מכות רצח. השוטרים היו לועגים להם׳ ולפעמים גם חבריהם ה״מומחים" נהגו בהם חוכא ואטלולא. להם הוקצי מקומות־הלינה הגרועים ביותר׳ הם היו האחרונים לחלוקת צרכי־המזון, ותנאי החיים החדשים הפילו רבים מתוכם. הרב ד״ר דוד כהנא מכפר, על הרבנים שהובאו עמו למחנה, שכמעט כולם מתו בזמן קצר — ברעב׳ עבודת־פרך, מחלות ומכות.